עשרים וחמש שנים לאלבום השחור של מטאליקה- האלבום ששינה את מוזיקת המטאל

לפני האלבום השחור מטאליקה הייתה להקה לחובבי מטאל בלבד, שמאסו בסצנת הרוק הדביקה של שנות השמונים. בזמן שכל חובבי בלדות הרוק הדביקות שמעו ב'ון ג'ובי, מטאליקה ניגנו עבור קהל הדחויים וארוכי השער שאהבו שירים על מלחמות, מפלצות ועוד נושאים שהם לא מיינסטרים. מטאליקה התמחתה בשירים כועסים שהממוצע שלהם הוא שש-שבע דקות, שזכו למכירות נאות אבל עדיין הם היו רחוק בשוליים. שני המנהיגים של הלהקה לארס אורליך וג'יימס הטפילד הסולן, רצו יותר הרבה יותר. הם לא תיארו לעצמם שיצליחו להפיק את אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר של הרוק הכבד, אבל הם מאוד רצו הכרה. האלבום שהפך את הלהקה שניגנה בגאראג'ים למפלצת בינלאומית ששוברת שיאים ומוכרת עשרות מיליוני עותקים ברחבי העולם.

ב1991 זה הגיע, הלהקה שקונן בה הרצון הצליחה להוציא אותו החוצה. זה היה בזכות מפיק רוק קנדי די בכיר, שהאמין שיש בלהקה יותר ממה שהקהל מכיר. הוא הציע את עצמו ללהקה והם באופן מפתיע הסכימו. הם חשבו שהוא בא למקסס, הוא שכנע אותם שיתנו לו להפיק את כל העסק. בהתחלה זה היה קרב דמים בין תפיסות עולם. הם מיררו לו את החיים, אבל  הוא הצליח להנחיל להם את הסגנון שלו. יותר באסים, הקפדה על סאונד, לופים וטראקים מתוחכמים יותר עוצמה מפוררת עור התוף דרך המגברים. הוא דחף את הטפילד לכתוב טקסטים אישיים יותר. והוא רתם את הפרפקציוניזם של חברי הלהקה לרצונו, גם אם המשמעות היתה 30-40 טייקים של תופים לכל שיר.

לבסוף בוב רוק ניצח את מטאליקה, הוא כפה את הסגנון שלו באופן כמעט אבסולוטי. האלבום השחור הוא כבד, אבל ניכר בו השפעות של מיינסטרים. יותר בלדות, שירים קצרים יותר, טקסטים שמתאימים לבני דור ה-90, על אהבות ואכזבות. אם.טי.וי בלעו את האלבום והתחילו לשדר את הקליפים נון סטופ. הלהקה זכתה בחשיפה אדירה, הם הפכו לכוכבים שמפוצצים אולמות שלמים. הלהקה הלכו לכיוון של מיינסטרים, האלבומים הבאים יהיו רוק כבד, רחוק מאוד מהמטאל של שנות השמונים. האלבום השחור של מטאליקה, או בשמו הרשמי "מטאליקה", הוא חבר של כבוד במועדון 1991 אחת מהשנים הגדולות של הרוק.

הרצועות תוקפות אותך אחת אחרי השנייה, Enter Sandman, Of Wold and Man כולם שירי קונספט מעולים. האלבום פירק את הלהקה לחלוטין, היצירות שבאו לאחר מכן נעו בין בינוני למגוחך. היחסים התערערו והחלו מריבות שגרמו להחלפת חברים. הגברים התמכרו לאלכוהול, התגרשו מהנשים שלהם ובסך הכול מיררו את החיים לכל מי שהתקרב אליהם. האלבום ייזכר כאחד מהאלבומים הגדולים של הרוק הכבד, אחד ויחיד שיתרומם מעל כל השאר.