סיפורו המרתק של קורט גרשטיין – האיש שסיפק את גז הציקלון וניסה להתריע בפני העולם במלחמה על ההשמדה

ברייך השלישי בגרמניה בשליטתו של היטלר, היו מעט מאוד מקרים של התנגדות למשטר, ופחות מכך נסיונות של עזרה למען היהודים. קורט גרשטיין היה יוצא דופן, אולם סיפורו המדהים מעלה הרבה סימני שאלה, שרודפים את דמותו עד היום.

גרשטיין היה קצין נאצי ומילדותו נחשב לכבשה שחורה. הוא היה חסר משמעת ונחשב לפרוע ובעל דעה עצמית. גרשטיין הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1935 , לאחר שקבל תואר מהנדס, וזאת על מנת להגדיל את סיכוייו לקבל עבודה, שתהיה ראויה למעמדו. למרות שגילה סימני התנגדות למפלגה, כמו למשל: הוא היה חבר בזרם של הכנסייה הפרוטסטנטית, שהתנגד לנאצים, הוא היה חלק מן המכונה הנאצית.

לאחר שלמד רפואה בברלין, הפך גרשטיין לראש המכון של ההיגיינה הרפואית בברלין וסיפק לנאצים את גז הציקלון בי הקטלני. בשנת 1942 הוא הגיע למחנה ההשמדה בלזץ והיה אחראי לשיפור שיטות הרצח בגז. כשראה מה הגז עלול לעולל, הוא היה כה מזועזע, שהחל בפעולות להעביר את המידע הלאה למדינות שונות מחוץ לגרמניה.  אולם, גרשטיין  נדחה פעמיים, על ידי הוותיקן ועל ידי ממשלת שוודיה. לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא נתפס על ידי הצרפתים, שם כתב את דו"ח גרשטיין, על ההשמדה של היהודים ותלה את עצמו בתא.

למרות שהשוודים הם בעלי תדמית הומאנית, סיפורו של גרשטיין מוכיח ההפך. על מנת להישאר ניטראליים, העלימו השוודים את הדו"ח של גרשטיין ולא פרסמו אותו ברבים. יתרה מכך, הוותיקן סרב להלחם כנגד גרוש היהודים, מתוך חשש להתעמת עם הגרמנים. היהודים הופקרו לגורלם, ואיש לא רצה לעזור להם, גם לא המדינות והגופים, שראו בעצמם כהומניסטים. סיפורו של גרשטיין מוכיח, שפרטים אודות השמדתם של היהודים היו ידועים הרבה לפני דו"ח ורבה – וצלר, שפורסם בשנת 1944 אולם העולם שתק, ואולי גם לא רצה לראות.

אולם, יש רבים שרואים בדמותו של גרשטיין כבעייתית ולא רק כקדושה. עבודתו בתאי הגזים תרמה רבות למאמצים לרצוח את יהודי אירופה, והעובדה שכתב דו"ח מפורט רק בסוף המלחמה, גורמת לרבים לפקפק בכנות מעשיו. מותו גרשטיין גם הוא בגדר תעלומה. יש הטוענים שנרצח על ידי קצין אס אס, אולם אין לכך אישור רשמי. בנוסף, גרשטיין עבד במכון ההיגיינה בברלין, שסיפק ציקלון בי למחנות המוות עד סוף המלחמה, ולטענותיו כי ניסה לחבל במאמץ המלחמתי אין אישור.

לבסוף, הדו"ח שכתב היה בעל חשיבות רבה. הוא חשף את היקף ההשמדה של הנאצים והייתה לו חשיבות מכרעת בהרשעת הפושעים במשפטי נירנברג. סיפורו הוא הוכחה נוספת לעובדה, שהיהודים הושארו לגורלם במהלך השואה, וגם אנשים אמיצים כמו גרשטיין, לא הצליחו לשנות את שארע להם.