מורד ומהפכן: מארק אדלמן

כאשר למדתי אודות מרד גטו ורשה, מארק אדלמן נעדר מספרי הלימוד. אדלמן הקומוניסט היה אנטי ציוני, ומעולם לא עזב את פולין מולדתו. אדלמן היה מבקר חריף של הציונות, איש הבונד הסוציאליסטי שהשמיע לא אחת דברים נוקבים נגד מדיניותה של ישראל ונגד אופיה של החברה היהודית שנבנתה בה. הוא גם השמיע דברים קשים על דוד בן גוריון, לא בהכרח יותר מאלה שהשמיעו בארץ יריביו הפוליטיים. אולם אדלמן סירב לראות בציונות כאירוע בעל חשיבות לאומית, ומשום כך הוגלה מספרי הלימוד.

אדלמן היה סוציאליסט מבטן אמו, ממנה ינק את השקפת עולמו הקיצונית. איש לא יודע מה גילו האמתי והיכן נולד, אדלמן טוען שנולד בשנת 1922 בוורשה. בגיל צעיר הצטרף למפלגת הבונד, שדגלה בהשקפת עולם שמאלנית ואף קומוניסטית. אביו נפטר ב-1924, אמו הלכה לעולמה בשנת 1934, ומאז נאלץ לדאוג לפרנסתו. הוא לא אחז מעולם בבגרות, ונהג לומר על עצמו כי לפני מלחמת העולם השנייה היה חצוף ואף פרחח. בגטו הוא התגלגל לפעילות פוליטית, בעיקר משום שהיה חבר בתנועות נוער ושם הכיר את הקבוצה שהולכת להנהיג את המרד ובראשם מרדכי אנליביץ'. במרוצת הזמן הוא הפך לסגנו, יחדיו הם הקימו מסגרות של פעילות מחתרתית אשר התגבשו במרוצת הזמן לרעיון ההתנגדות האנטי-נאצי  בגיל 23, עם פרוץ מרד גטו וורשה, פיקד מרק אדלמן על אחת היחידות שנלחמו בנאצים בגטו: "אף אחד לא האמין שאנחנו נינצל. ידענו שנחרץ גורלו של המאבק, אבל הראנו לעולם שיש התנגדות לנאצים, שניתן להלחם בהם" – כך תיאר מרק את התחושות שליוו אותו במהלך הקרבות.

אדלמן פיקד על אזור בגטו הקרוי "המברשתנים", הוא יצא בלילה לפעולות קומנדו בתקווה להרוג גרמנים ולחטוף את נשקם. תפקיד נוסף שלקח על עצמו הוא אחריות על המודיעין, הוא אסף ידיעות מגטאות סמוכים והפעיל רשת של סוכנים וסוכנות שפעלו בצד הארי. אדלמן נחשב לחיית שטח ולאחד מהמפקדים הנועזים והמתוחכמים בגטו. בניגוד למקדו אנילביץ', אדלמן הצליח לארגן בריחה המונית מהגטו זמן מועט לפני שהגרמנים שרפו את כולו. הוא הצליח להימלט מפתח הביוב יחד עם לוחמים נוספים ולהימלט אל היערות. שם הוא הצטרף אל הארמיה לדיובה, ארגון קומוניסטי שלחם בנאצים. באוגוסט 1944 הצטרף למרד הפולני הגדול, והצליח לשרוד ולצאת ממנו בחיים.

לאחר המלחמה אדלמן למד רפואה, הוא אף התמנה לראש מחלקת הקרדיולוגיה בבית חולים בוורשה. אדלמן הפך לגיבור בפולין, לסמל ולדמות בעלת משקל ציבורי. כרופא הוא מעולם לא עזב את פולין למרות שיכל. הוא נשאר במקום, בעיקר כדי לדאוג "לקברי היהודים שנשארו מאחור". עד מותו טען שהיהודים היו צריכים להישאר באירופה ולכן מעולם לא עזב את אדמת פולין. מותו הגיע בשנת 2009 בגיל 90, כאשר הוא מוקף בחברים וממלמל משפטים אודות היותו המפקד האחרון של גטו ורשה.