מבצע ציגנריה- פעולת תגמול יהודית בשואה

דצמבר 1942, פגישה סודית עם יצחק צוקרמן חרצה  את גורל הפעולה. צוקרמן מראשי מרד גטו ורשה, ניסה לשכנע את חברי גטו קרקוב להתרכז בהגנת הגטו כפי שעומד להתרחש בגטו ורשה. חברי המחתרת, ראו אקט שכזה כחסר סיכוי והחליטו על דרך פעולה שונה.

הוחלט על נקמה שתזעזע את האוכלוסייה היהודית ותמריץ אותם לפעול. הוחלט על פעולת נקם מהירה, באמצעות רימוני יד. סדר הפעולות שנקבע היה:

– להעלות באש סדנת רכב של מכוניות גרמניות.

– לחבל בסירות של ס.ס. על נהר הוויסלה.

– להפיץ בחוצות העיר כרוזים הקוראים למרי ולהתקוממות של האוכלוסיה.

– להניף דגלי לאום פולניים על גשרי הוויסלה ובבניינים מרכזים.
– להתנקש בקצינים גרמניים, אנשי "גסטאפו", המזדמנים ברחובות.

הפעולה הצליחה מעל המשוער. מכבי אש ומכוניות משטרה ,הסתובבו בכל רחבי העיר, וזרעו פאניקה ובלבול. הפעולה הצליחה הרבה מעל המשוער, בית קפה צינרגיה בעיר קראקוב פוצץ והושמד לחלוטין, ועמו עשרות קציני אס.אס שנפחו את נשמתם. זו הייתה הפעם הראשונה, שיהודים ביצעו פעולת תגמול כנגד רוצחיהם הגרמנים.

אולם למרבה הצער, לאחר הפעולה חוסלה הקבוצה. ככל הנראה בשל הלשנה, אנשי הגסטאפו עלו על המחבוא בה לוחמי המחתרת הסתתרו. הם הוצאו להורג, ודינו של הגטו נחרץ. במשך שנים ניסו הפולנים, לנכס לעצמם את פעולת הנקם המוצלחת, אולם ללא הצלחה. אלו שורות מהוללות של אנשי גטו קראקוב, שייחרטו בהיסטוריה הפולנית והגרמנית כאחד. אנשי תנועות הנוער, פעלו ללא גיבוי מצד ההנהגה ששיערה שניתן להציל את הגטו, והצליחה לנקום לפחות חלקית את דמו של העם היהודי. מעטים מכירים פעולה זו, ואכן השפעתה הייתה נמוכה על מהלך המלחמה והשמדת העם היהודי. אולם כל גילוי של אומץ לב, ראוי שייכתב בתולדות העמים וייזכר.