חיילים סונקה נייצל והראלד ולצר ביקורת ספר

הספר חיילים הוא אירוע מרגש עבור אלו אשר מתעניינים בהשמדת היהודים ומלחמת העולם ה-2. הספר מביא לראשונה עדויות אותנטיות, של חיילי וורמאכט שהשתתפו בקרבות ובהשמדת היהודים. העדויות הם תוצאה של ההאזנות של הצבא הבריטי ולכן המלל הוא אותנטי ומרתק. מרבית הספר ניתן כעדויות של חיילי וורמאכט עם מינימום פרשנות מצד המחברים.

הסיבה שהאירוע הוא כה מרגש, שבפעם הראשונה אנו מתוודעים לחייהם של החיילים שהשתתפו באירועים. יש מלל של קצינים, חיילים פשוטים ואף קצינים בכירים. הם מדברים בגילוי לב על הזוועות שהם חוללו ובעיקר על המלחמה ברוסיה שהשמידה את הצבא הגרמני. אולם אותנו כיהודים מעניין במיוחד הזווית היהודית, שבאופן אירוני תופס רק כחמישה אחוז מן העדויות שבספר. יש לכך סיבות רבות, אולם העיקרית שביניהם היא שהוורמאכט באמת לא הרגישו שהם רוצחי המונים, עיסוק שהיה מופקד בידיהם של חיילי האס-אס.

הוורמאכט פעלו בשנת 1941 כרוצחי המונים, הם השתתפו בהשמדה בשטחי ברית המוצעות בלבד. הם ריכזו יהודים ליד בורות שהקרבנות נאלצו לחפור בעצמם וירו בהם שורה אחר שורה. יש לציין שנרצחו למעלה ממליון יהודים בשיטה זו, כמות לא מבוטלת. בספר מובאות מספר עדויות מרתקות על אירועים אלו, של חיילים מדרגות שונות בכוח. כך לדוגמה קצין בכיר, אומר שהוא התנגד לרציחת היהודים משום שהיא הייתה לא יעילה ונעשתה בפומבי. חייל אחר התרעם על כך, שלא ניתן היה להתעלל מינית ביהודיות בשל חוקי הגזע.

יש לציין שהשמדת היהודים הוא חלק בספר ולא העיקרי שביניהם. החיילים מתגלים כאנשים שאיבדו צלם אנוש ועדיין מושפעים מהאידאולוגיה הנאצית. הספר הוא לא רק מלל, רעיונות ודעות אלא פתח אל עולמם של החיילים שחיו בחזית. יש כאן עדויות לראשונה, מטעם המרצחים שמתוודים ומספרים על חוויותיהם ללא מתווך. התיאורים פעמים רבות הם קשים, אינפורמטיביים ומאוד מרגיזים. אולם מי שניחן בעצבי ברזל, יגלה גילויים מרחיקי לכת מתוך עולמם של מחוללי הזוועה.

קשה לקבל מסקנות מרחיקות לכת מתמליליי שיחות אלו, נראה שרובם לא היו מרוצים מביצוע הזוועות ביהודים אולם היו פסיביים בקשר לכך. אחת מהמסקנות העיקריות מהספר ואולי המטרידה ביותר היא מידת האנושיות שהם מפגינים. החיילים נשמעים מאוד אנושיים, שקולים ואולי אפילו לעתים מעוררי סימפתיה. מידת המודעות שלהם לזוועות שבוצעו, היא גבוהה מאוד ולמרות זאת מידת המוסר שלהם לא אפשרה להם לפעול. אופן ההחצפה של יהודים והדיאלוגים הקרים שמיוחסים אליהם, מקפיאי דם.

חיילים הוא ספר קשה, אבל באותה מידה גם חשוב. הוא צעד נוסף בהבנה הבלתי נמנעת, שהשואה בוצעה על ידי בני אדם כנגד בני אדם אחרים. האופן השקול והקר שלוחמי הוורמאכט משוחחים בקרירות, בעליצות ובקור רוח על רצח המונים הוא מקפיא דם. אולי המסקנה העיקרית שעולה מהספר, הוא שדווקא האנשים שהקולים ביותר הם גם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לציית ולבצע פשעי מלחמה.