חג ההודיה: מנהג אמריקאי ייחודי

ג'ורג' וושינגטון מכריז על חג ההודיה הראשון.חג ההודיה הוא חג אזרחי הנחוג בצפון אמריקה ומבטא אסירות תודה על יבולי הסתיו והכרת תודה כללית.ההיסטוריה של החג נעוצה בהיותם של המתיישבים ברובם פרוטסנטים, שהיו מעוניינים להתנתק מהכנסייה, וליצור מסורת חדשה של חגים ומנהגים. חג ההודיה מבוסס על מסורת אנגלית רבת שנים, שמקורה היא הרצון של הכנסייה האגליקנית להוסיף ייחודיות לצד החגים הוותיקים שהם חג המולד ופסחא. נבנו עבור החג תפילות מיוחדות שעיקרם הודיה ותודה לאל, ומטרתם לחזק את האמונה דתית של המאמינים. החג נקבע סמוך לקצירת היבולים, ונערכו פסטיבלים המוניים לכבוד תודה לאל על היבול הרב שצמח השנה. 

חג ההודיה הוא מסורת אזרחית, שהחלוצים הביאו עמם מאגליה. אולם בשל הרצון ליצור מסורת חדשה על אדמת ארצות הברית, הם יצרו פולקור אודות אינדיאנים נדיבים שעזרו להם כאשר המצב היה קשה וקרוב לקטסטרופה. מבחינה היסטורית הילידים אכן סייעו לתושבים, לפחות בהתחלה כאשר הם לא הבינו את כוונותיהם האמיתוית. הסיבה לכך שהם ראו את האדם הלבן כשליחי האל, ולכן הם היו מצווים לסייע בכל יכולתם. הם הביאו להם מזון ואוכל, והדריכו אותם איך להתגבר על תנאי האקלים באמריקה שהיו שונים מאלו שבבריטניה. האינדיאנים התמימים, שחלק ממסורת החג מהללות את טוב לבם, לא ידעו שהם יוצרים לעצמם את אסונם. המתיישבים לאחר שצברו כוח, גירשו את הילידים מאדמתם וביצעו בהם רצח עם.

תרנגול ההודו, לא היה חלק מהמסורת של החג בתחילה. אולם החל מהסעודה השנייה, התווספה אגדה אודות האינדיאני שתרם תרנגול הודו למתיישבים ובכך הציל את חייהם מהרעבה. הסעודה כוללת את יבולי השנה האופייניים למושבות הראשונות (תירס, דלעת, בטטות ותפוחי אדמה), עם הזמן התפשט מנהג זה לשאר המושבות, עד שב-1863 החליט הנשיא לינקולן להפוך את הסעודה לחג לאומי.המאכלים האופייניים לחג מבוססים על רכיבי מזון שהתגלו לאדם הלבן עם גילוי אמריקה ולא היו ידועים בעולם הישן, כגון חמוציות, תירס, פקעות מאכל, וכן יבולי סתיו ויבולים כתומים המזכירים את צבעי הסתיו, כגון דלעת, גזר, אפרסקים וכיוצא באלה. זאת אף על פי שהמאכלים הללו (בהם תרנגול ההודו) לא נאכלו בסעודה הראשונה.

החג נחגג ביום השני של אוקטובר, ואילו בקנדה הוא נחגג בנובמבר. הוא נחשב למסורת חשובה, ואף כולל חנינה נשיאותית לאחד מתרנגולי ההודו. סדרות רבות וסרטים נוצרו בהשראת החג, שנחשב לחיובי אך גם מכיל בתוכו טרגדיה מובנית של האינדיאנים בארצות הברית של אמריקה.