הקרב על אלג'יר סרט שעדיין רלוונטי יותר מתמיד

מאז 1966 עברו כמעט חמישים שנה. צרפת של דה גול, באחד ממעשי הנסיגה השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה פינתה או יש האומרים נטשה קרוב למיליון אזרחים. מאה שנה של התיישבות צרפתית באו לקיצם, באחד מהמהלכים שייזכרו לנצח בהיסטוריה של צרפת. הסרט מספר סיפור של דיכוי פוליטי, של התקוממות כנגד הכוחניות של המערב. סגנונו והאופן בו הוא הוצג, הפכו עם השנים לאבן דרך תבולדות הקולנוע.

הסרט צולם כולו בשחור לבן. הסגנון הוא תיעודי ומלווה את הקרב על שחרורה של אלג'יר על ידי הצרפתים, מארגון הטרור FLN. הסרט מכיל סרטונים דוקומנטריים שנותנים נקודת מבט רחבה על האירועים, וכוללים ראיונות עם כל הצדדים. זו פעם ראשונה שאנשי גרילה וטרור, קיבלו חשיפה ועומק ולא צוירו כקריקטורות שנעות על המסך. הסרט נותן מבט שווה על כל אחד מהצדדים, ומצייר את המהלכים האסטרטגיים המרכזיים שכל צד נוקט. בנוסף יש מבט עומק על הקרבות, הצופה מרגיש שהוא בתוך סרט ולא צופה באחד.

האמת היא שזהו סרט בדיוני לחלוטין. השחקנים עצמם אמנם לא מקצועיים, אך הכל נערך על ידי הבמאים. המטרה הייתה לעורר מודעות פוליטית ולתת לצופים להחליט מיד הצד הצודק בקונפליקט. זהו סרט פוליטי מהמדרגה הראשונה שהשפיעה על יוצרים מובילים כמו ספייק לי וקלינט איסטווד.

כסרט הקרב על אלג'יר הוא מותח ואף משוחק נפלא. הסיפור בנוי בחלקים והמתח נבנה אט אט. אין בו כוכב ראשי, אך האירועים שהם המרכז של הסרט מקבלים חשיבות רבה. יש הרבה מאוד התרחשויות, אלימות ושאלות פוליטיות הנוגעות גם לחיינו היום. מומלץ לראות את הסרט, גם לאחר שנים כה רבות.