הפלאפל – כיצד מאכל מוסלמי נוצרי הפך להיות למאכל לאומי

הפלאפל, המאכל המסורתי, הפך להיות למזון שאינו נמכר רק בדוכנים צדדיים, אלא גם ברשתות ענק ובמסעדות יוקרה. זהו צעד נוסף באבולוציה של המאכל הלאומי, שבעבר היה מזון עממי וכעת נמכר במחירים גבוהים במיוחד.

באופן אירוני, הפלאפל המקורי כפי שנמכר בכרם התימנים, היה קציצה קטנה שבין מרכיביה היה חומוס, והיא נמכרה יחד עם לחם. אולם, הפלאפל עבר גלגולים רבים, ורק במדינת ישראל הצליחו ליצור את צורתו העגולה, להוסיף לו פיתה ומספר מרכיבים נוספים, שהפכו אותו למאכל ישראלי.

מקורו של הפלאפל מגיע ממצריים. הוא אינו ישראלי כלל, ובמצרים ובסודאן משתמשים בגרגירי פול על מנת להכינו, צורתו היא כשל כקציצה. את המאכל פיתחו, למרבה הפליאה, המצרים הקופטים, שהם כמובן נוצרים. במהרה, שכניהם המוסלמים אימצו את המאכל כתחליף לבשר. לישראל המזון לא הגיע ממצריים, אלא מסוריה ומלבנון. בסוריה ולבנון הפלאפל נעשה עם גרגירי חומוס, מנהג אותו הישראלים אימצו בחיבה. עם הגיען של העליות מארצות ערב, הפלאפל החל לתפוס תאוצה והפך להיות עממי ויחסית זול. יש הטוענים, כי הסיבה האמיתית להפסקת המנהג של הכנת פלאפל מפול, הייתה העובדה, שחלק מעולי עיראק אלרגיים לפול ולכן נעשה המעבר המלא לגרגירי חומוס.

היום הפלאפל הוא אחד מהמרכיבים של הישראליות. הישראלים אימצו מנהגים שונים של עדות ישראל והפכו אותו לסממן לאומי. אולם, בניגוד לשכנינו הערבים, בישראל הפלאפל הפך לתעשייה ומאוכל עממי זול הוא הפך למאכל יקר כחלק מתפריט של רשתות.

במסעדות רבות מוכרים את הפלאפל כחלק מעסקת חבילה, עם טחינה וצ'יפס. האחידות של המנה ייחודית לישראל ולא נעשית במקומות אחרים בעולם, בהם לא מעורבים ישראלים. הפלאפל הוא מאכל שמוכיח את ההטרוגניות של תושבי ישראל, ערב רב של תרבויות שמביאות עמן את התרבות המקומית ומפיצים אותה ברבים.

כפי הנראה, בישראל אין עדיין מאכל לאומי אותנטי. המאכלים אותם אנו אוכלים הם מאכלי ארצות ועדות, והם אינם ישראלים. יש משהו אירוני בכך, שמדינת היהודים אימצה בחום מאכל נוצרי מוסלמי קדום. הפלאפל הצליח לעשות מה שמנהיגים ערבים רבים ניסו ולא הצליחו – לחדור ללבבות ולקיבות של יהודים רבים כל כך.