המתבונן מהצד – נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון ורצח העם ברואנדה

בוועידת הנשיא התוודה הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששגיאתו הקשה ביותר בזמן כהונתו התרחשה בזמן רצח העם ברואנדה.

בשנת 1994 רצח העם ברואנדה היה בשיאו. אלפי בני האדם נטבחו, התקשורת מלאה בצילומי זוועה על הנעשה ביבשת השחורה והגיעו דיווחים רבים מעובדי האו"ם במקום על מעשי אונס וזוועה. הנשיא שכיהן באותה התקופה בארצות הברית, ביל קלינטון, הוביל מהלך, שמנע ממועצת הביטחון באו"ם לכנות מעשים אלו "רצח עם", וזאת בשל אי הרצון להיגרר לעימות ברואנדה. אם מועצת הביטחון מגדירה אקט מלחמתי כ"מעשים נגד האנושות", על חברות מועצת הביטחון להתערב מיידית בנעשה. ביל קלינטון, בשיתוף מדינות נוספות, מנע הגדרה זו.

ארצות הברית בראשותו של נשיא ארצות הברית, לא עשתה דבר בזמן שמאות אלפי בני אדם נטבחו. להפך, היא מילאה תפקיד מפתח בכך, שהעולם לא התערב בנעשה במדינה המסוכסכת, ואף לא שלח סיוע צבאי או הומאניטארי לקורבנות. יש לציין, שהעולם עמד מנגד בעת שהמעשים הללו בוצעו. ארצות הברית לא הייתה היחידה שלא פעלה בנושא. בכך ביל קלינטון לא היה יוצא דופן בעולם. אולם, במקום למלא תפקיד מפתח מוסרי, ארצות הברית מנעה באופן אקטיבי הגשת סיוע לאנשים שהיו זקוקים לכך.

גם מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, לא התריע ולא נלחם עבור היבשת בה נולד. המחדל היה משותף למדינות רבות. ארצות הברית, לאחר שניהלה מלחמות בלוב וקוסובו מבלי לאבד ולו חייל אחד, סביר להניח שלא הייתה מסתבכת במלחמה נגד מרצחים, שנשקם העיקרי היו מצ'יטות ורובי קלצ'ניקוב חלודים. למרות המבצע הכושל בשנת 1993 בסומליה, בו נהרגו 17 לוחמים אמריקאיים, ארצות הברית יכלה להתגבר על הפצעים ולהפגין מנהיגות.

ביל קלינטון עשה רבות למען העולם ואין ספק שמדובר בדמות חיובית ואף אהודה. אולם, מקרה זה מעיב על תפקודו ויש לראות בכך כשלון מהדהד. עלינו לזכור, שנשיא ארצות הברית הוא ראש הכוחות המזוינים ויכול להכריז על מלחמה. מבלי להיכנס לאינטרסים האמריקאיים באותה תקופה, או יותר נכון, חוסר האינטרסים, עדיין היה כאן מבחן מוסרי עליון. שימוש בנשק הוא תמיד בעייתי, אולם מניעת רצח חפים מפשע היא תמיד מטרה נעלה. חוסר ההתערבות הייתה שגיאה, אך הדבר שמפליא יותר מכל, הוא השכחה של מעשים אלו.

הנשיא קלינטון הצליח לבנות קריירה מפוארת מבלי שמקרה זה יעיב או יפגע בתדמיתו הציבורית. כך גם מנהיגי המעצמות, שלא התערבו בתקופת השואה, או העובדה שאיש מעולם לא התערב ברצח העם בדארפור או אפילו בסוריה. הדבר אינו משנה לאיש. עלינו לשאול את השאלה, האם האנושות רואה בעובדה שמדינות מובילות בעולם עומדות בצד במקרים של פיקוח נפש כסטנדרט, ואילו התערבות הוא אקט מוסרי יוצא מן הכלל? בנוסף, נשאלת השאלה, האם קיימת חובה של מדינה לצאת להגנתם של בני אדם במצוקה?

שאלה זאת היא פילוסופית, שניתן לענות עליה ארוכות. אולם, כאשר מעצמה, שבראשה עומד מנהיג בעל יכולת להעניק עזרה למדינה אחרת במצוקה והוא נמנע מכך ואף פועל ששום גורם אחר לא יסייע במקומו, זה נחשב למעשה פסול. עובדה זו מעיבה ותמשיך להעיב על המנהיג האמריקאי האהוב ביותר בישראל.