המרד הנשכח: המרד הפולני בורשה הכבושה

לפני ששופטים את העם הפולני בתקופת מלחמת העולם השנייה, יש להיזכר שזהו העם שהתנגד באופן הנחרץ ביותר כנגד השלטון הנאצי. בשנת 1944 הגיעה לשיאה ההתנגדות הפולנית, באחת המרידות הטרגיות בהיסטוריה. המרד פרץ בפקודת המטה הראשי של ה‘ארמיה קריובה‘, ארגון המחתרת הפולני הגדול ביותר. ארגון ארמיה קריובה סר למשמעתה של ’ממשלת פולין הגולה‘ בלונדון, והמרד נועד להשתלט על ורשה זמן קצר לפני כניסתו הצפויה של הצבא האדום לעיר. המרד היה אמור להיות גם נקמה באוייב האכזר המתעלל בעם הפולני. הפולנים שקיבלו רוח גבית מהצלחת הרוסים בחזית המזרחית, סברו שתוך ימים ספורים הקומוניסטים ישחררו את ורשה ופולין הכבושה.

23,000 חיילים מורדים, שחימושם היה גרוע, יצאו לקרב בעשרות אלפי חיילים ושוטרים גרמנים חמושים היטב. לא עלה בידי המורדים להפתיע את האוייב. בימים הראשונים הקיף המרד חלק גדול ממרכז ורשה, וכמה רבעים מרוחקים – ז'וליבוז' (Zoliboz), מוקוטוב (Mokotow), וולה (Wola) – וכן כמה נקודות בגדה הימנית של ורשה, פרגה (Praga). לא נכבשו אף אחד ממעברי-הגשרים ונקודות התנגדות מרכזיות של האוייב. הגרמנים החליטו להנחית מכת נגד, שלוותה בהפצצות כבדות וביתור העיר למספר חלקים. אזרחים ולוחמים ספגו עוצמת אש זהה, והאבידות היו עצומות.

על הוורמאכט פיקד אריך פון דם בך-צלבסקי. שהשתמש בטקטיקות טרור המוני ושיטות מלחמה אכזריות, הגרמנים השתלטו על וולה ועל העיר העתיקה של ורשה, ונותקו האיזורים שבידי המורדים. בעלות-הברית המערביות לא הושיטו סיוע רב; הוא הסתכם בכמה הצנחות של נשק ממטוסים. מאמצע ספטמבר הצניח גם חיל האוויר הסובייטי נשק ומזון.בשורות צבא המורדים לחמו בעיקר צעירים. למרד הצטרפו ארגונים שמאליים קטנים יותר ובראשם הארמיה לודובה (ראה גורדיה לודובה). במסגרתה לחמה קבוצה של יהודים, חברי ה'ארגון היהודי הלוחם', שהצליחו לצאת מהגטו אחרי דיכוי המרד בו. תחילה לחמה הקבוצה בעיר העתיקה ואחר-כך בז'וליבוז'. ב-4 באוגוסט שיחררו המורדים כמה מאות יהודים מיוון ומהונגריה שהיו כלואים במחנה הריכוז שברחוב גנסיה (Gesia) והם לקחו חלק בלוחמה במסגרת יחידות סיוע.

האוכלוסייה המקומית תמיכה וסייעה רבות למורדים.למרות זאת,ב27 בספטמבר נפל רובע מוקוטוב וב-30 – ז'וליבוז'. מרכז העיר המבודד נפל ב-2 באוקטובר 1944, ובכך הסתיים המרד. כ-20,000 לוחמים איבדו את חייהם במרד, וקרוב ל150 אלף אזרחים. גם אלפי יהודים שהסתתרו בקרב האוכלוסייה נהרגו, ועוד רבים שנמלטו מהמרד היהודי שניצת זמן קצר לפני כן. הגרמנים גירשו את מרבית האוכלוסייה האזרחית למחנות פרושקוב (Proszkow), פיאסטוב (Piastow) ואוז'רוב (Orzerow), ומשם הועברו כ-65,000 נפש למחנות ריכוז, כ-100,000 נשלחו לעבודת כפייה ברייך והשאר פוזרו ברחבי הגנרלגוברנמן. אחרי כניעת המורדים המשיכו הגרמנים לשרוף ולהרוס חלקים של העיר שעוד נותרו שלמים. כתוצאה מהמרד ומהריסתה המוחלטת של העיר נפגעו קשה גם אוצרות התרבות והרוח הפולניים.

למרות התדמית שנוצרה בישראל לגבי העם הפולני, רבים מהם מרדו כנגד הגרמנים ונלחמו בהם. כמות משתפי הפעולה בקרב הפולנים היתה קטנה בהרבה מאשר אוקראינה לדוגמה, ויש מעט מאוד פולנים שלקחו חלק פעיל בהשמדת היהודים. שיתוף הפעולה התבטא בעיקר בהלשנות, אולם אין הדבר שונה ממדינות אחרות כגון הולנד וצרפת. ראוי לתלמידים שנוסעים לפולין, לזכור שיש גם צדדים אחרים בתרבות הפולנית שכוללים גבורה והתנגדות לכובש הנאצי.