ביקורת ספר: מלחמת העולם השנייה מאת: אנטוני ביוור

ספרו של אנטוני ביוור על מלחמת העולם השנייה הוא עצום בגודלו, 1000 עמודים שאמורים לסכם את כל מאורעות המלחמה הקשה ביותר שידעה האנושות. ביוור מצליח לעכל את כל המידע העצום הזה, לספר סיפור קוהרנטי עם התחלה אמצע וסוף ולכתוב בצורה פשוטה ונגישה לכל. ביוור מצליח פעם אחר פעם, להביא סיפורים קטנים ואנושיים, שמעידים על הטרגדיה הגדולה, מה שהופך את ספריו לנגישים ולכאלו שזוכים לפופולריות עצומה.

ביוור הוא היסטוריון אנושי, שגדולתו היא הנגשת הסיפור הסבוך לציבור הרחב. כך לדוגמה הוא מתאר את הרגעים לפני הפלישה לפולין: "הם תהו בבדידות ובחשיבה על סיכוייהם להישאר בחיים וקיוו שלא ימיטו חרפה על עצמם". ביוור נכנס לראשם של הדמויות העיקריות במלחמת העולם השנייה, ונותן לרשע עיניים, פה, ואף דמות שניתן להזדהות איתה. הספר מנסה לתאר את התחושה של האדם הבודד, בין אם הוא גרמני או פולני בים ההתרחשויות האינ סופי של המלחמה. אצל ביוור אין טובים ורעים, יש אנשים. לכל המנהיגים יש כוונות, תחושות, ואף רציונאל שמנהל אותם. זה הופך את המלחמה לנגישה יותר, להבנה עמוקה יותר של המתרחש מאחורי הקלעים.

הספר אינו סורק רק את הזווית האירופאית, אלא גם עובר אל סין והפיליפינים. היפנים שאכזריותם לא נפלה מזו של הגרמנים, ערכו מסעות הרג ואונס המוניים. כך לדוגמה מתוארים מעשי אונס ורצח המוניים, ואף קניבליזם שהיה מקובל בחזית המזרחית במלחמה. הספר נותן פנים ושמות ל60- 70 מיליון הקרבנות של המלחמה ברחבי העולם, הישג מרשים לכל הדעות. הוא יצר מוצר נגיש, מעמיק ובעיקר מסקרן שכל אחד יכול לקרוא ולהתרשם. למרות שאין כאן חידושים היסטוריים או מהפכה מחקרית, הספר מצליח להנגיש מלחמה ששנים רבות הרתיעה אנשים רבים.