תקרית מפרץ טונקין: השקר הגדול שהוביל לפרוץ מלחמת וייאטנם

מלחמת וייטנאם הייתה אחת מהמלחמות הקשות של ארצות הברית במאה ה-20, מלחמה שנויה במחלוקת שכמעט גררה את החברה לפי תהום. 50 אלף חיילים נהרגו, מספר כפול נפצעו והתדמית של ארצות הברית המוסרית ומנהיגת העולם החופשי נסדק. ארצות הברית הייתה מעורבת החל משנות השישים בנעשה בוייאטנם, היא שלחה לשם יועצים צבאיים אולם נמנעה מלהתערב באופן אקטיבי בנעשה בשטח. אולם תקרית אחת שינתה את מהלך ההיסטוריה, התקרית במפרץ טונקין.

אוגוסט 1964 הודיע נשיא ארה"ב, לינדון ג'ונסון, שמשחתת אמריקאית הותקפה על ידי ספינת צפון וייטנאמית ללא שום התגרות, מה שגרם לזעם בציבור. האירוע התרחש במפרץ טונקין ושם המפרץ הפך לשם התקרית.לפי גרסת הממשל המשחתת מדוקס הותקפה ב-2 באוגוסט על ידי ספינות משמר וטורפדו של צפון וייטנאם. התפתחו חילופי אש, שבמהלכם טובעו כמה ספינות צפון וייטנאמיות. בעקבות התקרית תוגבר הצי האמריקאי באזור. בליל 4 באוגוסט שוב הותקפו ספינות אמריקאיות. שר ההגנה רוברט מקנמרה מיהר לתדרך את מנהיגי הקונגרס ולהבהיר להם כי הצי האמריקאי פעל "בריסון רב" והותקף ללא כל התגרות מצדו. בעקבות התקרית הקונגרס אישר לממשל לתקוף ולהפציץ מטרות בצפון וייאטנם ובכך להסלים את המצב.על פי הגרסה הצפון וייטנאמית, תקיפת המשחתת מדוקס נעשתה בתגובה להתגרויות חוזרות ונשנות של הצי האמריקאי מול חופי צפון וייטנאם. התגרויות אלה כללו פשיטות אלימות של חיילי קומנדו ימי בחופי צפון וייטנאם ובשני איים הנמצאים בריבונותה. למרות זאת, ההחלטה על התקיפה ב-2 באוגוסט היתה של מפקדים של הצי באזור התקרית, שלא קיבלו אישור לתקיפה מהממשלה בהאנוי. לאחר התקרית הראשונה, על אף שההתגרויות האמריקאיות נמשכו, הנהגת הצפון נהגה באיפוק. ב-4 באוגוסט לא נעשתה על ידי צפון וייטנאם שום פעולה.

ממשלת ארצות הברית ובראשה ג'ונסון ידעו שהם מוליכים שולל את הציבור. היה זה שילוב של הטעיות מכוונות וסילוף של דברי המודיעין. השקרים הללו עלו בהרבה מאוד חיי אדם, למשל שלושה מיליון וייטנאמיים ועד שנת 1975 כמעט שישים אלף חיילים אמריקאים. כך ממשל חסר אחריות סיבך את ארצו במלחמה, המלחמה היחידה שארצות הברית לא ניצחה בה מאז מלחמת העצמאות.