תנועת הבונד ושברה- כיצד הציונות ניצחה את הסוציאליזם היהודי

במאה ה-19 היה ברור למרבית יהודי אירופה שתנועת ההשכלה נכשלה. הרעיון שיהודים יצליחו להתקבל כשווים בזכות שכלם ותרומתם לכלכלה נכשלה כישלון חרוץ. "סופות בנגב", הפרעות הנוראיות ברוסיה הבהירו לכולם שהעתיד יהיה עגום מתמיד. הציונות שהיא תנועה מזרח אירופאית שמטרתה העיקרית הייתה למצוא פתרון לאומי ליהודים הנרדפים ביבשת הישנה, לא הייתה הפתרון היחיד עבור רבבות היהודים שחיו בקהילות עצומות בגדולם. להפך מרבית היהודים לא היו ציונים אלא האמינו בתנועה אחרת, שהייתה הגדולה ביותר בפולין- הבונד.

הבונד לעגו לציונים ואף המציאו שירים שראו בהם כ"טיפשים". הרעיון הבסיסי היה השתלבות תוך שמירה על היהדות וזכויות לאומיות כמיעוט. היהודים לפי הבונד,  אמורים להשתלב בחברה הכללית אך לשמור על הזהות שלהם ולקבל כמה שיותר זכויות תוך מלחמה בלתי מתפשרת באנטישמיות. האחווה בין בני האדם תשגשג בזכות הסוציאליזם שיאחד את פועלי העולם לגוף אחד. בחזון האוטופי, היהודים ישמרו על עצמם כלאום אולם הם יהיו חלק מתנועת הפועלים העולמית. לבונד היו תנועות נוער, מפלגה עצומה בגודלה והשפעה פוליטית רבה בפולין. בנוסף הם נופפו בדגלים, סמלים, המנונים, בדיחות, שפה משלהם (יידיש, כמובן). לפני מלחמת העולם השנייה הם הגיעו לשיא כוחם, אולם לאחר מכן הגיעה קריסה מוחלטת.

מלחמת העולם השנייה החריבה את התנועה עד ליסוד. הנאצים רצחו את מרבית תומכיה ומנהיגיה והקומוניזם שראה בהם אויב החריב את מה שנותר. הנותרים ששרדו את התופת, ראו את אירופה כמקום נוראי בו הם לא מעוניינים להשתלב ואת הפולנים כעם אנטישמי שסייע רבות להשמדת היהודים. נתונים אלו הביאו להתחזקות הציונות והמציאות הביאה את רוב יהדות פולין להגר לישראל או ארצות הברית. הרעיון על אוטופיה מעמדית, בה היהודים יוכלו להשתלב קרסה לחלוטין ולא נותר ממנה זכר.