שני ספרים על מלחמת העולם השנייה: "מלחמת העולם השנייה" מאת: אנטוני ביוור, "האימפריה של היטלר" מאת: מארק מאצובר

מלחמת העולם השנייה מאת: אנטוני ביוור

כוחו של אנטוני ביוור הוא בפשטותו. הוא מצליח ב-1000 עמודים, לסכם בצורה קוהרנטית ומרשימה את כל אירועי המלחמה האכזרית בתולדות האנושות.

בספר הנוכחי, אפילו יותר מבספריו הקודמים ("סטלינגרד" ו"הפלישה לנורמנדי"), משכלל ביוור את היכולות האלה ובאמצעותן הוא מצליח לעמוד באתגר שקיבל עליו, לשמחת כל קורא של הספר. כך, למשל, ביוור מתחיל את המסע בסיפור קטן. קטן לכאורה, כמובן. סיפורו של יאנג קיונג ג'ונג, שהתפרסם כחייל יפני, שנכנע לצנחנים האמריקאים בפלישה לנורמנדי, מאחר שכניעתו תועדה בצילום נודע.

ג'ונג היה בכלל קוריאני שגויס בכפייה לצבא היפני ולחם למענם במנצ'וריה. כעבור שנה נפל בשבי הצבא האדום ונשלח למחנה עבודה. ב–1942, כשהצבא האדום נדרש לסיוע, הוא גויס לכוחותיו, ובתחילת 1943 כבר הצליח ליפול בשבי הצבא הגרמני בקרבות באוקראינה. ב–1944, כשהוורמאכט היה זקוק לסיוע, הוא הולבש מדים גרמניים ונשלח לצרפת. אחרי שנכנע, הועבר למחנה שבויי מלחמה בבריטניה ומשם עבר להשתקע בארצות הברית, עד מותו ב–1992. אכן, הרבה מזל היה לג'ונג, ששירת בעל כורחו בצבאות יפן, ברית המועצות וגרמניה, והצליח לצאת מהמלחמה על רגליו בריא ושלם. הסיפור הקטן הזה, שיכול להיות בסיס לרומן ענק בפני עצמו, מחזיק אצל ביוור שתי פסקאות בקושי, אבל במלים שבחר הוא ממצה את כולו.

ביוור מצליח ביד אומן לסכם את המתרחש בשלוש חזיתות מרכזיות, ולא לפסוח על הסיפורים האנושיים הקטנים. הוא מספר בספרו אודות הגרמנים שחששו ממותם על גבולה המזרחי של פולין, על הסבל הרב של האזרחים והאכזריות של המנצחים. ביוור מפשט את המלחמה עבור אלו שאינם מחזיקים תואר שלישי בהיסטוריה ולא מעוניינים לקרוא מחקרים ארוכים ולא נהירים.

ביוור מצליח להעביר לקוראיו את הגודל הנורא של "האסון מעשה ידי אדם הגדול ביותר בהיסטוריה… בין 60 ל–70 מיליוני נפשות" — מספרים נשגבים מכוח ההבנה האנושית. מהצד האחר הוא מצליח לתת לאותם מיליונים פנים ושמות.זהו כוחו הגדול של הספר, שהוא לא רק כרוניקה של מלחמת העולם השנייה, אלא סיפור של טרגדיה אנושית.

האימפריה של היטלר מאת: מארק מאצובר

מחקר המתמקד במנגנון הקולוניאלי של גרמניה הנאצית, שניהלה את "מרחב המחיה" שלה בספר המזרחי. הספר בוחן את השילוב בין אימפריאליזם לתורת הגזע, את דרכי הפעולה הרצחניות לביסוס השליטה וכיצד הובילו לתבוסת גרמניה. הספר בודק את יישומה של תורת הגזע, שחילקה את העולם לגזעים ואזורי השפעה. ארצות המערב היו תחת שלטון גרמני, והיוו בעלות ברית אשר מנוהלות על ידי משתפי פעולה ופקידים גרמנים. ואילו הארצות הסלאביות, כגון פולין וליטא, ינוצלו לצורכיהם האנוכיים של הגרמנים.

מאצובר מתאר את ההתפחות של האידאולוגיה הגרמנית, החל מהאימפריאליזם ובנייתה של גרמניה ב-1848 ועד לנפילתה, בשל היחס האכזרי לנתיניה. הספר לא מתאר את הקרבות הגדולים שהיו חלק מהמלחמה, וכמעט אינו מתייחס לשואת העם היהודי. אכזריות, עבדות ומעשי זוועה הם חלק בלתי נפרד מהספר. הוא מנסה להסביר את ההצלחה של הגרמנים בניהול אימפריה כה גדולה, בזכות רצחניות ואופורטוניזם. הגרמנים, לפי מאצובר, מעולם לא היו אסטרטגים גדולים בכל הקשור לניהול השטחים אותם הם כבשו, עובדה שלבסוף תרמה רבות למפלתם.

האימפריה של היטלר, הוא מחקר כתוב היטב, שלעתים לא מצליח לעמוד במשימה שהטיל על עצמו בשל עומס האירועים. הוא ספר היסטורי, שמציג בעיקר את עיקרי הדברים ובשל כך לוקה בשטחיות. אין כאן חידושים גדולים, אך הכתיבה ההיסטורית מצליחה לשמור על עניין יחסי.