רצח העם הצ'רקסי- 150 שנה

הקווקז היא אדמת הצ'רקסים, מקום פורה אליו שאפו מעצמות רבות לכבוש ולהתרחב. רבים ניסו כולם נכשלו, אולם רוסיה בזכות כוחה הרב הצליחה היכן שרבים לפניה נכשלו. הצ'רקסים חיו באדיגיה, אזור שבטי בו כל ילד למד להיות לוחם וכך חברה זו הצליחה לשרוד. במאה ה-18 לאחר מלחמת קרים הרוסים הבינו שהמעצמות החליטו להסיר את הגנתם על העם הצ'רקסי ובכך אפשרו לרוסים להתחיל את כיבוש הקווקז. השבטים הצ'רקסים החליטו להתנגד מה שגרם לפתיחה של מלחמה עקובה מדם.

הצבא הרוסי הצליח להביס את השבטים שלא הייתה להם הנהגה מרכזית. הדבר גרם לכך שקרוב למיליון וחצי צ'רקסים נרצחו וכמעט 90% מהם הוגלו ממולדתם. הצ'רקסים יצאו מן הקווקז החל בשנת 1864. הרוסים דחפו את הצ'רקסים להגר מן הקווקז, והטורקים אף הם עודדו את הצ'רקסים לצאת מן הקווקז וכאן נעשה שיתוף פעולה עם רוסיה. הטורקים רצו את הצ'רקסים כשכירי חרב בצבא שלם, אולם רבים זכו ליחס אכזרי ואף נמכרו כעבדים בשווקים המקומיים. הרוסים במהלך המבצע החליפו את אוכלוסיית הצ'רקסים באזרחים נאמנים לאימפריה הרוסית ואלו שגורשו לא ניתן מים או מזון ובחורף הקשה רבים מתו בתנאים הקשים בשל קור או תת תזונה.

כמיליון וחצי נרצחו, מה שהופך את רצח העם הצ'רקסי לאירוע הקשה ביותר במאה ה-19. רוסיה לא מכירה עד היום באחריותה לטבח ואילו הצ'רקסים מציינים מידי שנה את הטבח שנעשה בבני עמם.