קרבות הסום כפי שלא הכרתם: מחקרים חדשים מוכיחים שקרבות הסום לא היו מחדל

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בתוך חודשים ספורים קפא המצב והתפתח קו חפירות רציף מחופי בלגיה ועד שווייץ. כל המאמצים של שני הצדדים לפרוץ אותו נכשלו. כל צד ניסה שיטות חדישות שמטרתם שבירת הקיפאון, הגרמנים ריכוז ארטילריה וניסיון להוציא את מעצמות ההסכמה מן החפירות. מנגד הצרפתים והבריטים ניסו לשלוט בצירי מפתח ודרכים ראשיות ובדרך זו לדחוק אותם אל פנים אירופה. מעצמות ההסכמה קיבלו בדצמבר 1915 את הרעיון של מתקפות רב־חזיתיות, הם הבינו שלגרמנים יש פחות כוח אדם ולכן הם יתקשו להגן על מספר רב של יעדים.

הצבא הבריטי של לפני המלחמה היה צבא אימפריאלי קטן ומיומן; עם הקלעים הטובים באירופה. מספר החיילים לא הספיק למלחמה ארוכה ומתמשכת, לכן הם החליטו להכשיר חצי מיליון חיילים שישלחו באופן מיידי לחזית. החיילים החדשים היו חסרי מיומנות, ולכן תוכנית הקרב הייתה מפורטת מידי מה שיתברר כטעות קריטית. אזור שבו תכננו הבריטים לתקוף היה עמק הסום, במערבה של החזית, כמה עשרות קילומטרים מחופי תעלת למאנש והים הצפוני. מיקום זה התאים גם לבריטים וגם לצרפתים. המטרה העיקרית של המתקפה, בעיני הבריטים, הייתה הכרעת העתודות הגרמניות. התוכנית האסטרטגית הייתה טובה, המתקפה בסום תהיה מתקפה מקדימה למתקפה הגדולה, שתונחת רק אחרי שהגרמנים יבזבזו את עתודותיהם – עכשיו דובר במתקפה הגדולה בעצמה, עם ריכוז המאמץ כבר בתחילה וכמה שבועות לפני הזמן המתוכנן מראש.

טעות נוספת הייתה שיתוף של מדינות רבות במתקפה. הכוחות הרוסים טעו ותקפו מאוחר מידי את הגרמנים, מה שגרם לאבידות עצומות כמיליון הרוגים. הרוסים פיזרו את הכוחות שלהם מה שקהל על הצבא הגרמני להתגונן. הכישלון הרוסי אילץ את הבריטים לתקוף, היישר אל תוך שטח ההפקר שהיה מגודר מלא במוקשים ובונקרים תת קרקעיים. לכן החייל הבריטי הממוצע חסר ההכשרה, היה טרף קל לקלעים הגרמנים שהיו מבוצרים היטב במבני בטון ועמדות מגננה.

כדי להתגבר על הקשיים פנו גם הבריטים אל האש – מלמעלה ומלמטה כאחד – ואל התכנון. בדומה לפלקנהיין בוורדן אם כי מתוך אסטרטגיה אחרת, צברו הבריטים כוחות עצומים וריכוזי ארטילריה שלא נראו כמותם, אם כי בניגוד לגרמנים הם לא הצליחו לשמור על סודיות מלאה ביחס להתקפה. החיילים המתקדמים אמור היה ללוות מסך אש מתגלגל – הפגזה שתאפשר לחיילים להתקדם מאחוריה ולהגיע לחפירות האויב זמן קצר לאחר שהפגזים יפסיקו להתפוצץ בהן, בטרם יוכלו הגרמנים להתאושש או לצאת מהמחסות. הבעיה הייתה שלמעשה לא הייתה כל דרך לשלוט במסך האש הזה מן החזית. ללא טלפונים ואמצעי תקשורת מודרניים, היה על החיילים להיצמד לתוכנית מובנית מראש על מנת לא להיפגע מאש ידידותית. לכן הם נעו בטור מסודר, ללא כל יכולת להסתתר או לנוע בחופשיות.

הרעיון הבריטי להפציץ כדי להקל על חיילי הרגלים, היה בהחלט מוצלח. אולם הביצוע פחות, הפגזים הבריטים בחלקם הגדול כלל לא התפוצצו. בנוסף קו ההגנה הגרמני היה קשיח מאוד והחיילים הצליחו להתחפר בעמדות שלהם. מתקפה החלה באיחור של יומיים מהתכנית, ובלוויית צוות צילום שנועד להפיק סרט תעודה פטריוטי על  המתקפה. מה שלא היה לבריטים הייתה הפתעה. ההפגזה חשפה לגרמנים כי מועד ההתקפה קרוב, ושבויים מפטרולים סיפקו גם את התאריך המדויק מאחורי קרבות הסום הייתה אסטרטגיה נכונה, חשיבה מוצלחת, אולם ביצוע כושל. לכן קרבות הסום לא היו מחדל חסר תכלית, אלא שרשרת טעויות שהגורם האנושי והוא החייל הפשוט היה לו חלק גדול בהם.