פיליפ ביאלוביץ' – הניצול האחרון ממחנה ההשמדה סוביבור הלך לעולמו

לאט בשקט כמעט מופתי, בעמודים האחרונים של החדשות אחרוני הניצולים הולכים לעולמם. העדויות החיות האחרונות ממבצע ריינהרד, מבצע ההשמדה הגדול בהיסטוריה כבר לא יכולות לספר את סיפורם. מסוסביבור ניצלו כמה עשרות יהודים וכעת איש מהם לא יוכל להעיד. פיליפ ביאלוביץ נפטר בגיל 90, כאשר הוא חי בפולין ופעל משם להנצחת זיכרון הנרצחים.

סוביבור הוא חור נידח ביצתי בפולין. זהו כפר קטן שאפילו הפולנים לא הכירו לפני שהוקם שם מחנה השמדה. מחנה ההשמדה נבנה סמוך לסוף פסי הרכבת, רחוק מיישובים צפופי אוכלוסין. באפריל 1942 מונה ס"ס אוברשטורמפירר פרנץ שטנגל למפקד המחנה, ועבודות הקמת המחנה הושלמו בפיקודו. מחנה סוביבור נבנה על-פי הניסיון שהצטבר והלקחים שהופקו בהקמתו של מחנה ההשמדה בבלז'ץ ובהפעלתו.באופן אירוני כל אנשי הסגל של המחנה לא עלו על 150 איש, כולל אנשי ס"ס ומתנדבים פולנים. המחנה, שצורתו מרובע של 400X600 מטר, היה מחולק לשלושה אזורים: איזור המינהלה, איזור הקבלה ואיזור ההשמדה.

המחנה הוסווה כמחנה מעבר למזרח אירופה. היהודים הוטעו ונאמר להם שהם עוצרים במקום על מנת להיות מועברים למחנות עבודה במזרח. לפני ההשמדה היו נאומים נלהבים, מקומות להשארת חפצי הערך והבגדים בהם ניתן מספר והבטחות למקלחת חמה ונעימה. הובטח להם שהם יעברו ומיון, שממנו יישלחו למחנות עבודה, ולפני השילוח למחנות הללו עליהם להתקלח ובגדיהם יחוטאו. לאחר הודעה זו הופרדו הגברים מהנשים והילדים, כדי ללכת, כביכול, בנפרד למקלחות. הם צוו להתפשט, למסור את כול הכסף ודברי הערך שבידיהם, באיום שכול המנסה להסתיר משה – יירה. אחר-כך הובלו הקורבנות לתאי הגזים, שהיו מוסווים כמקלחות. 450-550 בני-אדם הוכנסו יחד לחדרי הגזים. כול הפעולות הללו נעשו אגב ריצה, צעקות, מכות ויריות באוויר, והקורבנות היו בהלם, מבלי להבין את הקורה עמם. כאשר מלאו תאי הגזים עד לדחיסות , נסגרו ונאטמו, הוזרם פנימה הגז, ובתוך 20-30 דקות מתו כולם.בסך הכול ההערכות מדברות על רבע מיליון נרצחים במחנה.

כמה מאות בעיקר בעלי מקצוע הופרדו מהקבוצה על מנת לתחזק את המחנה ולשרת את אנשי הסגל. בקיץ 1943 התחזקו ניסיונות בריחה של אסירים יהודים רבים מהמחנה, שהוצג להם בתרגיל הונאה נאצי כ"מחנה מעבר". בין היהודים שהגיעו באחד המשלוחים ממינסק בספטמבר 1943 הייתה קבוצה של חיילים יהודים שנפלו בשבי, והועסקו במינסק הסמוכה בעבודות כפייה. חלקם לא נשלחו באופן מיידי לתאי הגז כשאר היהודים, אלא הוצאו מהמשלוח והועסקו בעבודות כפייה בסוביבור. תוך זמן קצר נוצר קשר בינם לבין המחתרת שהתגבשה במחנה בפיקודו של לאון פלדהנדלר, שהיה ראש היודנראט בגטו ז'ולקייבקה בפולין. ראש קבוצת החיילים היהודיים – אלכסנדר פצ'רסקי (שהיה קצין בדרגת סגן בצבא האדום), הפך למנהיג הצבאי של המרד

המרד נקבע לשעה 14:00, אנשי הס"ס הלכו לקבל שירותים מאנשי המקצוע היהודים ונהרגו אחד אחר השני. כאשר היהודים התרכזו ברחבה למסדר, חלקם הצליח לשדוד נשק מהמחסן ומאנשי הס"ס. הם החלו לרוץ אל הגדרות תוך קרבות ירי. לאחר המרד הביאו הנאצים כ-100 אסירים יהודים ממחנה טרבלינקה על מנת לפרק את המחנה ולסיים בו את עבודת ההשמדה ושריפת הגופות. גם יהודים אלו הוצאו להורג לאחר מכן. מחשש פן הסוד הנורא – רצח שיטתי של יהודים – יתגלה, הרסו הנאצים את המחנה, כיסו אותו באדמה ושתלו יער אורנים על חורבותיו.

 כיום בעקבות חפירות שנעשו במקום התגלה תא הגזים והמשרפות. ביאלוביץ טען שהוא ניצל בזכות אחיו שהסביר לו שעליו לספר שהוא בעל מקצוע. מאז תום המלחמה הוא לא הפסיק לספר על קורות המחנה ולצערנו הרב כבר אין מי שימשיך אותו.