על שימוש בנשק לא קונבנציונאלי בעת המודרנית : שימוש בנשק ביולוגי נגד המורדים בסוריה

במלחמת העולם הראשונה חיפשו הצדדים היריבים דרכים מקוריות ויצירתיות להרוג האחד את השני. מבין כל המדינות שהשתתפו במלחמה, גרמניה התבלטה מעל כל השאר. היא הייתה הראשונה שהשתמשה בגז חרדל בהיקף גדול בשדה הקרב. גז החרדל גורם לקילוף העור ולכוויות בגוף, שמובילות לנכות משמעותית או למוות.

את הגרמנים חיקו כל בעלות הברית וכתוצאה מכך עשרות אלפי אנשים מתו כתוצאה משימוש בנשק כימי. ניתן לחלק את השימוש בנשק כימי לשתי קטגוריות עיקריות: הראשונה פנימית – שאיפת גז קטלני, שגורם למוות בחנק או למוות בייסורים, והשנייה חיצונית – גז או חומר כימי שגורם לכוויות חמורות בעור, להתקלפותו ובסופו של דבר – למוות.

לאורך השנים ערכו מדינות שונות שימוש בנשק להשמדה המונית. היפנים, לדוגמה, עשו שימוש נרחב בנשק ביולוגי במלחמת יפן סין וגרמו למאות אלפי סינים לאבד את חייהם. היפנים ביצעו שורה של ניסויים על בני אדם במהלך מלחמת העולם השנייה, מידע שהאמריקאים קנו בכסף רב בסיומה. במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש רב בחזית האירופאית בעיקר בפצצות זרחן. פצצות זרחן מהוות גרסה מתקדמת של פצצות התבערה. הזרחן היא פצצה, שמטרתה לשרוף את המטרה וגורמת תוך כדי כך לכוויות חמורות. יש לציין, שהזרחן הוא חומר דליק במיוחד כאשר הוא בא במגע עם חמצן. הזרחן היה בשימוש של כל הצדדים במהלך מלחמת העולם השנייה, והנזק העצום שגרם, הוביל להוצאתו מחוץ לחוק.

גם ארצות הברית עשתה שימוש נרחב בנשק כימי. כך, לדוגמא, נהרגו במלחמת ויאטנם עשרות אלפי בני אדם בשימוש נרחב בפצצות נפאלם. פצצת נפאלם דליקה במיוחד ושורפת את העור, משום שלא ניתן לכבותה באמצעים רגילים וזקוקים לציוד מיוחד לשם כך.

בעת המודרנית, עיקר השימוש בכלי נשק ביולוגים וכימיים נעשה על ידי דיקטאטורים. באיטליה, מוסוליני הורה בשנת 1937 על פלישה לאתיופיה כדי לנצל את משאבי הטבע הרבים של המדינה. במהלך הקרבות הוא הורה על שימוש בגז עצבים ביחד עם גז חרדל. ההפצצות הונחתו בעזרת ארטילריה כבדה ומטוסים. לאחר השימוש האתיופים נכנעו, משום שהבינו, שהפולשים האיטלקים חסרי מעצורים וברשותם כלי נשק מתקדמים.

הראשון שעשה שימוש בנשק כימי במזרח התיכון היה נאצר, שליט מצריים. בשנת 1958 נלחמו שני כוחות בתימן, האחד מלוכני והשני היה פרו מצרי. הכוח השני שאף להקים מדינת לווין בתימן, שנאצר יהיה המנהיג האמיתי שלה. בצפון תימן התחוללה מלחמת אזרחים אכזרית, שבסיומה נעשה שימוש נרחב במלחמת גזים נגד המלוכנים. נאצר השתמש במפציצים, שהטילו פצצות כימיות לעבר ריכוזי אוכלוסייה. היו אלה אנשים שהסתירו ותמכו בכוחות שלחמו נגד הצבא המצרי. השימוש כלל גז חרדל, גז עצבים וגז הפועל נגד העיניים. כאלף וחמש מאות בני אדם מתו כתוצאה מהתקפות נרחבות אלו.
גם בעיראק, במסגרת ההתקוממויות של הכורדים נגד סדאם חוסיין, הוא עשה שימוש בנשק כימי. בשלהי מלחמת איראן עיראק, סדאם חוסין יצא למבצע נגד הכופרים, שקרוי אנאפל, המצווה השמינית בקוראן. הוא השתמש בנשק כימי והרג כ-180 אלף כורדים. שיא המתקפה ארע בעיירה חלבג'ה, שם הופצצו מבנים אזרחיים בפצצות זרחן וחרדל. חוסיין הגדיל לעשות ואף ריסס את שדות התבואה של הכורדים בחומר רעיל, גם כדי למנוע מקומות מסתור מהמורדים, אך גם כדי לפגוע במקורות המזון שלהם.

בימינו מדווח בתקשורת על שימוש בגז נגד המורדים הסוריים. ממשלת ארצות הברית הגדירה זאת כחציית קו אדום, שתגרור תגובה קשה. במקרים אותם תיארנו, מדינות העולם לא נקטו במעשים נגד המבצעים, אלא רק גינוי רפה באמצעות צינורות פוליטיים. את השימוש הנרחב ביותר בנשק להשמדה המונית עשתה ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, בהטלת שתי פצצות אטום בהירושימה ונגסאקי ביפן הקיסרית. אז נהרגו עשרות אלפי אנשים ואיש לא גינה אותה על כך.