סיפורו של עבד- פרדריק דאגלס עבד אמריקני

פרדריק דאגלס  כתב את הספר המשפיע ביותר על שחרורם של השחורים מעבדות, יצירת מופת ספרותית שהפכה לרב מכר משפיע (12 שנים של עבדות מבוסס על ספר זה). דאגלס נולד ב1818, לאם שהייתה שפחה ולאבא שכלל הנראה היה גבר לבן שאנס את אמו.

כילד צעיר עבד במטעים, ספג השפלות ומכות. הוא התוודע לחייהם הקשים של העבדים והיחס הנוקשה של האדונים. למזלו, הוא התחבב על בעלי המטע ולכן הם החליטו בגיל תשע לשלוח אותו לבולטימור ולהיות המשרת של קרובי משפחתם. האדונים החדשים היו מהמעמד הבינוני ולכן התייחסו אליו בסלחנות. המשרתת הלבנה של בני הזוג, לימדה את הילד קרוא וכתוב ובכך חשפה אותו לתרבות העולם והפכה אותו לאדם משכיל בעיקר יחסית לשחורים באותה תקופה.

את ילדותו במטע מתאר דאגלס בספרו "פרדריק דאגלס סיפורו של עבד אמירקאי" כך:

כילד שחור וצעיר ראיתי מעשי אכזריות רבים בחיי. אולם מקרה בנאלי זה, השאיר עליי את החותם הרב ביותר וצילק את נפשי לעולמי עד. יום אחד בשעת לילה מוקדמת, ירדתי לנהר לדוג דגים כדי להשביע את בטני הרעבה. לדוג דגים הייתה פריבילגיה שרק עובדים מצטיינים זכו לה, דג נחשב למעדן ששחורים מעטים זכו לטעום.

פשטתי את חולצתי וישבתי על שפת הנהר. לפתע גבר שחור ושרירי, בעל מראה אצילי לא יותר מבוגר משש עשרה, החל לתפוס דגים באמצעות רשת אותה הושיט אל הנהר. הוא חייך חיוך רחב וליטף את ראשי, התבדח קלות ושר שיר שמח כדי לעודד את ליבי. מרחוק שמעתי יללת כלבים וקול של ירי פילח את האוויר. הגבר השחור החביב שהיה כה מלא חיים, שכב לידי פצוע ומדמם. כעבור ימים הסתבר לי שאותו עבד נשלח על ידי אדונו לנהר ללא רשות, מה שהביא לגזר דין מוות.

במשפט שהתקיים העבדים לא יכלו להעיד משום שאדם שחור לא יכול להעיד כנגד גבר לבן. בעל המטעים טען שהגבר נכנס לשטחו ללא רשות ולכן ירה בו, שום טיעון נוסף לא נאמר. כך נרצח גבר שחור והיורה הלבן נקנס בחמישה דולרים, פיצוי ששילם לבעל העבדים ששלך את משרתו למותו. לאדם השחור אין חוק ומגן, הוא כלי שנרמס על ידי הלבנים ללא שום זכות או משפט צדק. לכן עם העבדות אין פשרות, יש לנצח למען רוח האדם והמחשבה החופשית "הלאה בני החירות, גרשו את בני העוולה העומדים ביניכם ובין הצדק".

ההשכלה לה זכה דאגלס הביאה אותו לפתח מחשבה חופשית וביקורתית. בשנת 1832 הוא התקוטט עם אדונו, משום שהוא חש שהוא מתייחס אליו בנוקשות רבה מידי. הוא פיתח שנאה לעבדות וראה את עצמו כאיש העולם שלא ניתן לכבול אותו. העובדה שהיה משכיל הלחיצה את אדונו ששלח אותו הרחק אל חווה מבודדת.

בחווה המבודדת, היה אדם בשם "אדוארד קובי", שהיה ידוע כגבר במחנך עבדים סוררים. הוא היה אלים מאוד ומשום שדאגלס היה משכיל ודעתן הוא חטף הצלפות פעמים רבות. עבד שעבר עבירה הופשט והוכה על ידי שוט בגבו פעמים רבות.

דאגלס ניסה לברוח שלוש פעמים ובפעם הרביעית הצליח. כל פעם הוא נתפס ונכלא לתקופות מאסר שונות. הוא אף איבד בוהן, בשל אכזריות של שוביו. לבסוף הוא הצליח להימלט וחי באכסניה בניו יורק ועבד כבנאי.

כך הוא מתאר את התקופה:

לאחר הקטטה עמדתי בשוק יחד עם כבשים וחזירים. הלבנים הגיעו ובחנו את גופנו ואת השיניים שלנו, לראות אם הן לבנות. נמדדנו כמו סוסים, והשווי שלנו היה לפי חוזקנו וקימורי גופנו. קנו אותנו בזהב, כמו בימי הרומאים.

עבדתי באחוזה, אולם הייתי עובד גרוע. הייתי גוער בבעל האחוזה ובעובדיו ולעיתים זרקתי את כלי עבודתי בצד כאקט של מרידה והתחצפות. לא יכולתי לסבול השפלות, הייתי נבון ומידי ומשכיל יותר מהבורים הלבנים שקיללו ורדו בנו. יום אחד, סטרתי לאחת מהנשים הלבנות שאהבו לראות אותנו סובלים. טענתי שאנחנו לא כלי משחק, אך טענותיי נפלו על אוזניים ערלות. קשרו אותי לעמוד, הפשיטו את הבגד שהיה על החזה שלי והחלו להכות בשוט. ככל שצרחתי הכו חזק יותר, עד שלא יכולתי לצעוק כלל. לבסוף התעלפתי והתעוררתי בתוך ידיה של אחת מהשפחות השחורות שבכתה למראה גבי המצולק.

לאחר מקרה זה החלטתי לברוח אל החופש, להימלט אל האור. חפרתי תעלות, קפצתי מעל בורות אל יערות שהובילו אל הצפון שם לא הייתה עבדות. נכלאתי, הורעבתי אך חופש הוא מזון בעל ערך רב יותר מכל לחם או בשר.

דאגלס מעולם לא תכנן להיות פעיל כנגד העבדות. הוא הגיע לכנס שהפגין אל מול ביתו, לאחר שחסך עבור הנסיעה בכרכרה את משכורתו הזעומה כבנאי. הוא נכנס לכנס שבו היה רוב מוחלט לבן ובשל היותו שחור ועבד לשעבר הוא הוזמן לנאום. נאומו הרשים את באי הכנס והם החליטו לממן לו מסע הופעות בו הוא יספר את תלאותיו בפני אנשי הצפון.

הרצאות אלו יצרו שינוי עצום אצל הקהל הלבן בצפון ארצות הברית, בפעם הראשונה הם שמעו עבד לשעבר מספר על חייו הקשים וההתעללות שעבר. החשיפה לאדם "שעבר" תלאות יצרה סחף בתמיכה בביטול העבדות. לאחר שהרוויח כסף בהרצאות שערך הוא החליט לכתוב ספר אוטוביוגרפי על חייו.

הספר זכה להצלחה עצומה, בפעם הראשונה שחור מעלה על כתב את חייו והחוויות שלו כעבד. אולם בעלי עבדים לא אהבו את היצירה שהציגה אותם באור שלילי ויצאו בהצהרה לפי הם מתכוונים להתנקש בחייו של דאגלס. דאגלס נמלט לבריטניה ושהה שם עד למלחמת האזרחים.

דאגלס לאחר ביטול העבדות יצא למסע בדרום מתוך כוונה לערוך שיחות עם בעלי המטעים ואלו אשר רואים בשחורים כנחותים ולנסות לשכנעם אחרת. המסע שלו הצליח חלקית, אולם דאגלס מעולם לא ויתר ואף נפטר מהתקף לב שנגרם מפעילות מוגברת למען זכויות של שחורים. הוא נפטר בגיל 77 מהתקף לב.

את ספרו חייו ומאמציו הוא מסכם כך:

אני רק שופר, אדם פשוט שאיננו סופר שמספר סיפור יוצא דופן בתקופה יוצאת דופן.