סיפורו של גראף ולנטין פוטוצקי (אברהם בן אברהם) אחד מגדולי הצדיקים בדורו האם אמת או אגדה?

כל ילד חרדי מכיר את סיפורו המופלא וההירואי של גראף ולנטין פוטוצקי הידוע בכינויו אברהם בן אברהם. במאה ה-18 בפולין, משפחת פוטוצקי הייתה מהחזקות והידועות במשפחות האצולה בפולין. כיאה לבן אצולה אירופי הלך ולנטין ללמוד באוניברסיטת פריז. הוא התוודע לבעל מרזח יהודי שהיה מלמד תורה והדבר סקרן אותו מאוד. הוא התקרב ליהודי שהצליח לשנות את חייו ולהשפיע על קו מחשבתו. בעקבות המפגש פוטוצקי החליט להתגייר, עונש שבאותה תקופה בפולין היה אחד- מוות. הוא נסע לאמסטרדם, התגייר, וקבל את השם, אברהם בן אברהם. הוא חזר לעיר הולדתו וילנה (שבליטא, אז חלק מממלכת פולין) ואחר כך לעיר לידא וחי שם בסתר, מבלי לשמור קשר עם משפחתו. 

משפחתו לא ויתרה בקלות, היא הציעה כסף רב למי שימצא את הבן הסורר אך אברהם לא ויתר. הוא חי בזהות בדויה, אולם יהודי שהסתכסך עמו בגד בו והסגיר אותו לשלטונות. משפחתו ניסתה להשפיע עליו שיחזור לחיק הנצרות במטרה שלא יענש ואף הציע לו כסף רב ומעמד בתמורה. אולם הוא סירב לפיתויים והחליט להישאר יהודי,  בז' בסיוון תק"ט (24 במאי 1749), שנחגג בגלות כיום טוב שני של שבועות, הועלה אברהם בן אברהם על המוקד בקריאת שמע ישראל. הקהילה היהודית נאלצה לשלם סכום גבוה מאוד בכדי לקבל את אפרו ולהביא אותו לקבורה יהודית. הגאון מוילנה בקש להקבר ונקבר ליד אברהם בן אברהם.

הסיפור הפך לחלק מהפולקלור היהודי ולסיפור שמטרתו חינוכית: שלמרות הפיתויים הרב שיש בחוץ על האדם להישאר יהודי. היסטוריונים לא יהודיים מפקפקים באמינות הסיפור, טוענים שאין שום הוכחות שהוא אכן התרחש. עד היום קיימת מחלוקת בעניין.