סיפורה המופלא של מרי אנינג

בשנת 1799 נולדה ילדה שתשנה את עולם ההיסטוריה לנצח. אנינג מגיל צעיר אהבה לצאת עם אביה לחוף הים שליד ביתה הקרוי "חוץ דורסט" אשר באנגליה. הם היו נוהגים לקטלג את המאובנים, לצייר אותם ולחקור אודותיהם במשך שעות. איסוף מאובנים היה באותה תקופה תחביב של החברה הגבוהה, אולם אנינג הייתה ממשפחה ענייה .

זה לא נגע למרי באותה תקופה. כילדה, ועוד אחת ממשפחה ענייה, לא היה לה סיכוי רב לקבל בשכלה רשמית. היא למדה לכתוב ולקרוא, וכמובן לשרטט את המאובנים שאספה, ובמהלך העבודה צברה ידע לא מבוטל על מאובנים ושיטת המחקר שלהם,אולם לאשה במאה ה-19 ועוד ממשפחה לא מיוחסת מרבית הדלתות היו חסומים. באופן אירוני ומעט עצוב דווקא מות אביה בגיל 11 שחרר אותה מהמסלול העגום אליה היא צעדה. היא לקחה אחריות על פרנסת המשפחה ובמוחה רעיון אחד: לעשות כסף ממכירת המאובנים שהיא ואביה אספו. היא שלחה לסוחרים המובילים באנגליה באותה תקופה את הממצאים שלה מקוטלגים היטב והם בחרו את הממצא האהוב עליהם ביותר.

עסק של אנינג פרח במהירות, ושמה כסוחרת מאובנים נפוץ בקרב המדענים והאספנים של אנגליה. היא הצליחה למכור מאובנים בכסף רב, ואף זכתה בקצבה שנתית צנועה על שום תרומותיה למדע.כדי להוכיח את עצמה היא תרמה כמות לא מבוטלת של מאובנים למוזיאונים ואוניברסיטאות באנגליה, שעל שמה יש אוספים שלמים. למרות זאת במהלך חייה היא זכתה בעיקר לבוז ולחוסר פרגון, לאישה באותה תקופה לא היה שום סיכוי להיכנס למועדון המדעי של החוקרים המוערכים, אשה שהגיעה מהמעמד התחתון נחשבה כפחותת ערך.

בכל זאת אנינג זכתה בהכרה מסוימת כבר בחייה. בהלווייתה נכח נשיא האגודה הגיאולוגית, שספד לה כפי שנהוג היה לספוד לחברי האגודה,רק ב2010 היא זכתה להכרה לה היא שאפה כל ימי חייה, מגזינים מדעיים נחשבים בחרו בה כאחת הנשים שתרמו יותר מכל למדע. כך הילדה הקטנה שאספה מאובנים עם אביה על החוף, זכתה להימנות על טובי המדענים בעולם.