מדוע היהודים צמים בתשעה באב?

על פניו התשובה היא פשוטה, משום שבתאריך זה נחרב בית המקדש. אך אין שום קשר בין תשעה באב לחורבן בית המקדש או בין אבלות צם. התנ״ך מלא בדוגמאות של אנשים וקהילות הגוזרים על עצמם צום, תמיד בתגובה לאסון שאירע או לכזה שעומד להתרחש.צום היא פעולה הלקוחה מהתנ"ך ומטרתה היא להתאבל על מקרה אישי או לאומי. חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה נתפס על ידי בני יהודה כעונש משמים, לכן אין זה מפתיע שהם גזרו על עצמם צום במטרה לבטלו ולחדש את עבודת הקודש בירושלים. אלא שלא ניתן היה לצום ברצף במשך 70 השנים שבהן עמד בית המקדש חרב, ולכן במקום צום אחד רצוף נקבעו ימי צום קבועים במהלך השנה.

בקהילות יהודיות שונות, התרחשו מסורות שונות. כל קהילה לפי מנהגה, לא רשתות תקשורת וללא הנהגה מרכזית כל קהילה גזרה על עצמה ימי צום כראות עיניה.אין עדות שהצום התרחש דווקא בתשיעי לאב, אלא במועדים שונים כל קהילה לפי החלטתה. המקרא מספק את התאריך שבו נשרף בית המקדש פעמיים ובכל אחד מהמקרים מדובר ביום אחר בחודש אב. חלק צמו בשבעה וחלק צמו בתשעה לחודש, כל אחת בזמן אחר. אין בידנו כל עדות לכך שהיו קהילות שהאמינו שבית המקדש חרב בתשעה או שצמו ביום זה.

עם שיבת ציון וחידוש העבודה בבית הבחירה צריך היה ללבן את המסורות השונות מימי הגלות ולקבוע מתי בדיוק יש לצום, אם היהודים המשיכו לצום גם אחרי הקמת המקדש, התשובה היא שלילית משום שהצום היה אמור להסיר את רוע הגזירה וכאשר בית המקדש הוקם לא היה בו צורך. אם כך הצום נקבע לאחר אירוע אחר טראומתי לא פחות והוא כישלון מרד בר כוכבא. טבח ביתר בשנת 135 לספירה התרחש לאחר שבית המקדש כבר לא היה קיים. הטבח נעשה בלוחמיו של בר כוכבא שנאחזו במעוז האחרון שלהם והוא בוצע על ידי הרומאים. או לחילופין הקמת העיר הרומית איליה קפיטולינה על חורבותיה של ירושלים.

הצום הוא כלי לשנות את רוע הגזירה ולהחזיר את בית המקדש לירושלים.  היום שבו בחרו לצום היה היום שבו התרחש האסון הנורא האחרון,  נפילת ביתר או בניית העיר האלילית על חורבות ירושלים. זו הסיבה שיהודים צמים כל שנה בתאריך זה.