לזכרם של הספורטאים היהודים שנרצחו בשואה- אטילה פטשאואר הסייף שנרצח על ידי חברו לאולימפיאדה

תור הזהב של ההונגרים לא היה רק בכדורגל. בשנות העשרים והשלושים שלטו באירופה קבוצת סייפים יהודים גם בקבוצת  הגברים וגם בנשים. מעל כולם עמד אטילה פטשאואר, שהיה המייקל פלפס של הסייף. הוא זכה בכל תחרות בקלות רבה, מגדולי המתחרים בענף שלו, סיפורו האישי מסמל כל כך הרבה. מסמל את האפלה שבתקופות. מסמל את זמניותו ושפלות קומתו של כל יהודי באשר הוא יהודי בתקופה ההיא. מסמל את הקו הדק והשברירי שבין עמית לאויב. שבין אדם למפלצת.

נולד ב1914 והלך להתחרות בסיף בגיל עשר. הוא היה כשרון עולה טוב הספורטאים בבודפשט וכבר בגיל 19 זכה במדליית זהב באליפות אירופה. הוא כונה ד'ארטניאן על שמו של המוסקיטר הרביעי בספרו של אלכנסדר דיומא והיה לאימת אירופה. טשאואר צורף, כמובן, לנבחרת הסיף ההונגרית, שכללה שלושה יהודים נוספים, למשחקי האולימפיים באמסטרדם 1928 והוביל את הנבחרת לזהב כאשר הוא מנצח בכל הקרבות שלו. גריה, ועמה פטשאואר, זכתה באליפויות אירופה הבאות (1930 ו-1931) והגיעה כאחת הפייבוריטיות למשחקי לוס אנג'לס 1932. בארצות הברית הגנה הנבחרת על התואר האולימפי ובזירה האישית דורג פטשאואר במקום ה-5 – התחרות היחידה בה לא זכה במדליה. ד'ארטניאן ההונגרי הניח את חרבו ופנה לקריירה כעיתונאי.

ב1938 החלה יהדות הונגריה להרגיש את האנטישמיות נושפת בעורפם, חל שינוי מהותי ביחס כלפיהם מצד הממשלה האנטישמית. זה לא היה נורא כפי שיהודי גרמניה חוו, אולם ההגבלות היו קשות יותר מרגע לרגע. בעיקר הפריע להם ההתלהמות של אחיהם, שהפכו מחברים לאויבים ולשונאים. הם הרגישו נטע זר במולדתם, עבורה הם נלחמו והקריבו כל כך הרבה. הממשלה ההונגרית שכונתה "צלב החץ" כרתה ברית עם הממשל הנאצי והחלה לפעול כנגד היהודים המקומיים.

למרות שהמשלוחים לעבר מחנה אושוויץ היה רק בסוף שנות הארבעים, כבר בתחילת המלחמה נשלחו גברים יהודים אל עבר מחנות העבודה לעבודת פרך. אטילה פטשאואר הצליח בשל עברו להתחמק בתחילה מגורל נורא זה, אולם בהמשך בשלהי 1942, הוא עוכב בעת שהלך ברחוב לבדיקה שגרתית. אותה בדיקה שחרצה את גורלו. הוא גילה כי שכח את מסמכיו בבית ועד מהרה נשלח למחנה העבודה דבידובקה באוקראינה.ייתכן אם היה שם לב לכבודה שהוא נושא עמו, חייו היו ניצלים. אולם לגורל יש לפעמים דרך אכזרית להתייחס לאנשים וסיפורנו רק מתחיל.

מחנה דבידובקה באוקראינה, היה ידוע לשמצה ביחס האכזרי והאוכל הדוחה שניתן לאסיריו. הקלגסים היו מכים את האסירים מתוך סדיסטיות לשמה, קשה לכנות את השהות שם כחיים או שגרה. אטילה פטשאואר אדם בעל רקורד רב, הופשט מכל הישגיו ובגיל 38 הפך להיות צל אדם שעברו כבר לא משחק תפקיד. אחד הקצינים במחנה היה קולונל בן 50 מהצבא ההונגרי, שבאותה עת עדיין נלחם לצד גרמניה הנאצית, בשם קלמן צ'ה. אותו צ'ה היה בעברו רוכב סוסים, עמיתו של פטשאואר למשלחת האולימפית ההונגרית למשחקי אמסטרדם 1928. שיאו היה המקום ה-13 במקצה הקפיצות, בשאר המקצועות הוא לא הרשים ואת חלקם אפילו לא סיים.אותו קצין, אשר ככל הנראה קינא בפטשאואר הסייף המעוטר, שם לו למטרה לאמלל אותו ולהפוך את חייו לגיהינום.

רולי קרפטי, סגן האלוף האולימפי מ-1932 והאלוף האולימפי בהיאבקות מברלין 1936, היה אסיר יהודי-הונגרי באותו מחנה כמו פטשאואר. ואת אותם ימים בינואר הקפוא של 1943 הוא לא שכח.הסיפור הוא טראגי ומכוער במיוחד, סוף של אלוף אולימפי אחד הגדולים בדורו שמת מוות אכזרי רק בשל היותו יהודי. הוא צווה על ידי הקלגסים לפשוט את בגדיו ולטפס על עץ במרומיו. הם צרחו "אלוף אולימפי יכול לטפס על עץ". הוא טיפס בשיא הקור כאשר מים ניתזים עליו ואם זה לא מספיק הוא נאלץ לקרקר כמו תרנגול. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן מדלקת ריאות.

ב-1985 הונצח פטשאואר ב"יד לאיש הספורט היהודי" במכון ווינגייט וב-1995 ייסד מרקוביץ' את "אליפות אטילה פטשאואר הפתוחה בחרב" במדינת ניו יורק. אטילה פטשאואר  חי ונרצח כיהודי וכמוהו רבים אחרים. היהודים שהנאצים טענו שגופם נחות משל הארי, היו ספורטאים מצטיינים בענפי ספורט מגוונים. גם כאשר אנו זוכים במדליות ושוב עומדים ספורטאים יהודים בגאון בזירות השונות של האולימפיאדה, אל לנו לשכוח את אלו אשר הגיעו להישגים אך לא זכו ליהנות מהם בשל יהדותם. אטילה פטשאואר הוא אחד מהם.