לא רק בר כוכבא: מרד היהודים בתפוצות

נהוג לראות בהתנגשויות בין יהודים ורומאים כמלחמה מתמשכת שבמרכזה עומדות שתי מרידות: הראשונה בשנת 70 בספירה שהסתיימה באסון נוראי – הרס בית המקדש והשנייה כשישים שנה מאוחר יותר בניצוחו של בר כוכבא. אולם בין שתי מלחמות אלו הייתה אחת נוספת שהתרחשה בתפוצות. החל משנת 112 החלו התנגשויות בין יהודים בגולה ובתפוצות ובין השלטון הרומאי, שהלכו והתגברו עד לשיאם במרד מאורגן שאירע בשנת 115 לספירה ונמשך כשנתיים עד לשנת 117 לספירה.

יש לציין שהמרד היה דתי בעיקרו והוא הונהג על ידי יהודים קנאים שסולקו מארץ ישראל על ידי הרומאים. עד לאותה תקופה שלטה על הקהילה היהודית באלכסנדריה אליטה של כוהנים מתונים שהיו מיודדים עם האוכלוסייה ההלינסטית ושמרו על מתינות רבה, אולם כוחם הלך וירד לאחר מותו של הורדוס. מותו של הורדוס שינה את הרטוריקה בקרב היהודים בתפוצות, והמרד הכושל ברומאים הביא להקצנה הולכת וגוברת ואמונה יוקדת בחבלי המשיח. אלו הסיבות שגרמו למרידה בתפוצות שכללה מעשי אכזריות הדדיים והרס מקדשים על ידי המוני היהודים.

איש לא יודע מדוע פרץ המרד, ייתכן והיו אלה אירועים בודדים שהציתו אש גדולה בשל שנאה רבה שהיו בין שתי האוכלוסיות. המרידה הייתה גדולה והתפשטה עד לקפריסין, היא כל כך התפשטה עד שהרומאים שנלחמו באזור הפרת הניעו לגיונות שלמים כדי לדכאה. התוצאה הייתה אכזרית במיוחד ומטרתה ככל הנראה הייתה לשלוח מסר. כל המורדים היהודים הושמדו ולא נשאר זכר מהלוחמים היהודים וזאת בניגוד למרידה בא"י שקהילות שלמות נותרו על כנם.

המרד זירז כמובן את מרד כוכבא והרחיב את השנאה בין העולם ההלינסטי והיהודי. למרבה הטרגדיה אנו כמעט ולא זוכרים את יהודי אלכסנדריה למרות התוצאות הטרגיות של מרידות אלו.