כיצד יוצרים גיבורים: סיפורו של צ'רלס גורדון

האימפריה הבריטית במאה ה-19 הייתה בשיאה כוחה. היא הצליחה להכניע את מצרים ולהשתלט על תעלת סואץ. היא המשיכה בתכניות השאפתניות ונגסה בשטחים נרחבים בסודאן, תושבי האימפריה חשו שהאי הופך להיות לגורם מוביל בעולם התעשייתי החדש. אולם עם כוח רב מגיעיות בעיות גדולות,התקוממות דתית-לאומית באיזור סודאן של היום בהנהגת "המהדי", איש דת מוסלמי שקרא למלחמת ג'יהאד כנגד המצרים והבריטים.

בריטניה שקעה עד הצוואר במרד. הבריטים חשבו שהמרד הוא תוצר מיותר וניתן לשבת על הגבול ולא להיגרר לקרבות מיותרים במדבריות של סודאן. ההחלטה הייתה על נסיגה ובניית שרשרת של מוצבים, המשימה הוטלה על גנרל מהולל בשם צ'רלס גורדון. אולם גורדון היה אדם שאפתן ובלתי צפוי וכאשר הגיע לחרטום בירת סודן במקום לחץ את הכוחות ולמשוך אותם החוצה הוא החליט לנסות ולחסל את המורדים. גורדון הכריז שלא ייתן לעיר ליפול לכוחות המהדיסטים, אסף את כל החיילים שמצא, התבצר מאחורי חומות העיר וחיכה לתגבורת.

זאת הייתה טעות קריטית, כזו שעלתה לו בחייו. החיילים של המהדי צרו על העיר במשך עשרה חודשים וכאשר הם פרצו את החומות הם שחטו את המגנים וערפו את ראשו של גורדון. ראשו הוצג על מוט, מה שהיה סוף טראגי לקריירה מפוארת של אדם אמיץ במיוחד. החדשות הסעירו את הציבור הבריטי שעקב בדריכות אחר הדיווחים בעיתונות על מצבו של הגנרל הנצור. בעיניהם, גורדון היה גיבור בודד שהופקר על ידי ממשלה שאננה למות בידיהם של עובדי אלילים ברבריים.

למרות שההחלטה של צ'רלס גורדון הייתה פזיזה ומיותרת, הוא הפך לדמות הרואית שהונצחה באומנות ובפיסול. הסחף הציבורי שהתעלם מהעובדה שגורדון גרם למותם של חיילים רבים, היה מעודד מהעובדה שבשנת 1898 הבריטים כבשו שוב את חרטום. הבריטים כתבו בכל העיתונים שהנקמה הושגה. אם נעשה ניתוח קר, נראה שגורדון היה אחראי למותו שלו והוא שירת כוחות אימפריאליסטים שנהגו באוכלוסייה המקומית באכזריות רבה. גורדון הפך למלאך ולגיבור למרות שלא היה כזה, כך סיפור של אכזריות הפך לאגדת גבורה. כאשר הבריטים כבשו את חרטום הם לא חסו על האוכלוסייה המקומית, הכל בשם נקמת צ'רלס גורדון.