כיצד הפכה הילדה היהודיה – אנה פרנק, לסמל סבל בינלאומי

אנה פרנק נולדה בגרמניה בשנת 1929 בפרנקפורט. ההזדהות שלה עם עיר הבירה ההולנדית, אמסטרדם, נבעה מהעובדה שהוריה נמלטו מאימי השלטון הנאצי בשנת 1933 להולנד שופעת ההזדמנויות הכלכליות. אמסטרדם לא הייתה הבחירה הראשונה של משפחתה, ובצדק. אביה, אוטו פרנק, שהיה פטריוט גרמני, והקפיד לדבר עם בנותיו בשפה הגרמנית, ניסה בכל מחיר להשיג ויזה לקובה או לארצות הברית. מאמציו כשלו ובלית ברירה עברה המשפחה להתגורר בהולנד, מדינה שהייתה אז ניטרלית והיה לה אופי דומה לגרמניה הישנה והטובה לפני המשטר הנאצי. זאת, ובנוסף בשל המנטליות והשפה הדומה, אוטו קיווה שיוכל להקים חיים חדשים עבור משפחתו ובעיקר עבור בנותיו.

אנה פרנק הגיעה לאמסטרדם שהייתה בת ארבע. היא אהבה את העיר, את השפה וגם את האנשים. כילדה חייתה באווירה פלורליסטית, במשפחה חילונית, שמעולם לא הקפידה לשמור מצוות. אנה הייתה ילדה כישרונית, מאז ילדותה חלמה להפוך יום אחד לכוכבת ספרותית, ודמיינה את עצמה מפרסמת ספרי מדע בדיוני ורומנים על מקומות רחוקים וקסומים. לפי עדויות שונות של חברות לספסל הלימודים, אנה הייתה ילדה מוחצנת, רודפת תשומת לב, חוצפנית ופלרטטנית. אנה ידעה מגיל צעיר שתהפוך למפורסמת יום אחד, והיומן שהיא כתבה היה אמור להיות פלטפורמה לספר שתוציא בעתיד לאחר המלחמה.

חברתה ואן מארסן מעידה: אנה הייתה ילדה אינטליגנטית עם תיאבון אדיר לחיים. על פי עדותה של ואן מארסן. "אנה תמיד היתה זקוקה לאנשים סביבה", היא אומרת. "היא נהנתה מאוד מחייה, אירגנה מסיבות, הקרנות של סרטים בביתה ומשחקים. מעולם לא פגשתי מישהי שנהנתה מהחיים כמוה. מעדויות שונות מצטיירת דמות של ילדה בוגרת, אינטליגנטית בצורה ייחודית ובעיקר שאפתנית. תכונות אלו יצרו יצירה ייחודית בדמות יומן, שהצליח לגעת בנימי הנפש שקוראת אותו. הכישרון והסיפור הייחודי, יצרו יצירה חד פעמית, שמשקפת את סבלם של היהודים בשואה ומצד שני מנותקת מכך, ומציגה חוויה אוניברסלית ומיוחדת.

לאחר השתלטות גרמניה על הולנד, ארבעת בני משפחת פרנק, עם עוד ארבעה יהודים מאמסטרדם, נכנסו למחבוא בדירה מעל לעסק של אוטו פרנק, אביה של אנה. שם כתבה אנה את יומנה עד ליום שבו פשטה חוליית משטרה הולנדית בפיקוד אוסטרי על המחבוא. זה היה ב-4 באוגוסט 44'. השמונה הועברו למטה הגסטפו בדרום העיר ומשם למחנה המעבר ווסטרבורק בצפון. כעבור חודש, ב-3 בספטמבר 44', יצא המשלוח האחרון של יהודים מווסטבורק לאושוויץ. כל השמונה היו על הרכבת. רק אחד מהם, אוטו פרנק, חזר לאמסטרדם אחרי המלחמה. שאר השבעה נספו במחנות שונים ברחבי אירופה. אנה ואחותה הגדולה מרגוט מתו מרעב וטיפוס במחנה ברגן-בלזן כשלושה שבועות בלבד לפני שהצבא הבריטי שיחרר את המחנה.

לאחר המלחמה, אביה של אנה, אוטו, קיבל לידיו את כתביה של אנה פרנק. הוא לא תכנן לפרסם אותם, אולם תגובות חיוביות הניעו אותו לפנות למו"ל ולהוציא את הכתבים לאור. סיפורה התפרסם בשנת 1947 בהולנד, ולאחר מכן נחל הצלחה בכל העולם. בתקופה זו היו מעט מאוד עדויות על השואה ממקור ראשון, ובשל כך המסמך של אנה פרנק היה ייחודי. היה צמא בקרב הציבור הכללי להכיר ולדעת מה קרה ליהודי אירופה ואנה פרנק התאימה למבוגרים ולצעירים כאחד. סיפורה של פרנק ויומנה, אינו עוסק רבות ביהדותה או במצב היהודים באירופה. הוא יצירה ממקור ראשון, שעוסקת בסבל ובהישרדות בתנאים שאינם תנאים. פרנק עוסקת בנושאים אוניברסליים: התבגרות, חלומות, פחד ומחשבות על המחר.

התכנים האוניברסאליים, לצד העובדה שהנאצים מוזכרים בעיקר ברקע הסיפור, הפכו אותו לרב מכר בינלאומי. מבקרי ספרות רואים ביצירה כאחת מהטובות במאה העשרים, עובדה שהוסיפה רבות להפיכתו של היומן לאחד מרבי המכר הגדולים בכל הזמנים. אנה פרנק, שעברה את גיל ההתבגרות במחבוא, הצליחה במילותיה לשבות את קהל הצעירים בעולם כולו, שחשו הזדהות רבה עם הצעירה שחולמת וכותבת בשבי. הנושאים העל זמניים גרמו לאנשים רבים ברחבי העולם להזדהות עם הדמות, גם אם סיפורה הוא מיוחד לעם היהודי. התפוצה הרבה לה זכתה, הפכו אותה להרבה יותר מילדה. הם הפכו אותה לסמל. לסמל אין זהות ואין לו לאום, אלא ערכים שניתן להזדהות עמם, בשל סיפורו והתכונות הייחודיות שלו.

גורם נוסף להצלחת הספר היה אביה אוטו פרנק. אוטו, שאיבד את בנותיו, ראה בספר מסע אישי להנציח את משפחתו. הוא היה איש עסקים מוצלח וממולח, שהצליח להקים מפעל אדיר למען בנותיו, גם לאחר מותן. אוטו סבר, שניתן להפוך את היומן לרב מכר עולמי, אם המסר יהיה של אהבה ושלום, ולא בהכרח מסר שמנסה לשמר את זיכרון השואה. אוטו פרנק פעל רבות נגד מגמות לייהד את היומן. כך, לדוגמה, הוא יצא נגד המחזאי מאיר לוין, שניסה להפוך את חייה של פרנק "לחיים של נערה יהודיה במסתור". פרנק דרש לתרגם את היומן ולערוך אותו באופן שיתאים לכל לאום באופן שונה. כך צונזרו קטעים, כדי שיתאימו לקהל הגרמני ויחסכו ממנו רגשות אשם בעקבות השואה. היומן חוסך תיאורי זוועה הלקוחים מגטאות ומחנות השמדה, ומשאיר סוף פתוח, שניתן לפרשו בצורות רבות. הצורה "הרכה" יחסית בה מוגש היומן לקורא מאפשרת לו להזדהות עם דמותה של אנה פרנק, ולא עם הסיטואציה שבה היהודים הם הקרבן.

כאשר אלינור רוזוולט כתבה הקדמה ליומנה של אנה פרנק, היא ציינה כי "ליומן יש השלכות אוניברסליות על ילדינו ועל האנושות בכלל", ולא הזכירה ולו במשפט את יהדותה של אנה פרנק. גם כיום, בית אנה פרנק עוסק לא פחות בסבל אנושי, מאשר בסבל יהודי. פרנק הפכה לסמל אוניברסלי, ולא בהכרח לסבל יהודי. הסופר פרימו לוי כתב פעם על אנה פרנק: "אנה פרנק מרגשת יותר מכל מיליוני היהודים שהושמדו וסבלו כמוה, אך פניהם נותרו בחשכה. אם היינו סופגים את סבלם, לא היינו יכולים להמשיך בחיינו".