יוזף זיסקינד אופנהיימר והיהודי זיס

יוזף זיס אופנהיימר היה איש כספים מוכשר. הוא חי חיים טובים בגרמניה, וידע אך ורק הצלחות. הוא נולד למשפחה בורגנית עשירה, למד והתמחה בבנקאות והיה ידוע בכך שהצליח לנהל את חיי הדוכסים של אזור שטוטגרט. בשנת 1732 קרל אלכסנדר דוכס וירטמברג, החליט לשכור את שירותיו משום שהיה לו מחסור קבוע במזומנים. זאת הייתה הפעם הראשונה שיהודי מתמנה למשרה כה חשובה ורמה, מה שעורר אצל חוגים מסוימים זעם רב.

אופנהיימר הצליח מעל ומעבר במשימתו, הוא ייסד תעשייה של טבק, משי ופורצלן הקים את הבנק הראשון ואף אפשר משחקי הימורים בממלכה. הדוכס והיהודי אופנהיימר התעשרו משיתוף הפעולה ביניהם ובפעם הראשונה קרל אלכסנדר הבזבזן הצליח לחסוך כסף. יוזף זיס אופנהיימר, לא הבין את המציאות הפוליטית של תחילת המאה ה-18. הייתה אנטישמיות רבה באזור, ויהודי שמושך בחוטים, מנהיג רפורמות כלכליות ובעיקר נהנה מחיי הוללות הרגיזה נוצרים רבים. העובדה שיש יהודי כה מוצלח, הקימה לו שונאים רבים שרק חיכו להזדמנות לסגור חשבון.

ההזדמנות אכן הגיע. בשנת 1737 מת הדוכס קרל אלכסנדר במפתיע משבץ מוחי, וההגנה שפרש על אופנהיימר היהודי הסתיימה. באותו יום הוא נעצר והואשם בשלל אשמות מגוחכות:  בגידה, פגיעה בכבוד המלכות, גזל אוצר המדינה, קבלת שוחד, ביזוי הדת הפרוטסטנטית וקיום יחסי מין עם נוצריות. נידון אופנהיימר ב-9 בינואר 1738 למיתה. במתן גזר הדין לא נקבעו מעשיו הפליליים, לא הובאו הוכחות לעבירות שבהן הואשם ולא ניתנו נימוקים. האישום בקיום יחסי מין עם נוצריות נבע מחוסר האפשרויות להוכיח כל אשמה אחרת.אופנהיימר הוצג לראווה בכלוב צבוע אדום, והובטח שתינתן לו חנינה אם יתנצר. מתן האפשרות להתחמק מגז הדין אם ישנה את דתו, מוכיחה שזהו משפט בעל מאפיינים אנטישמיים שכל מטרתו לסלק יהודים מעמדות השפעה.

לפי המסופר, ירק אופנהיימר על הקרקע כאשר ניגש אליו הכומר של העיר והציע לו להמיר את דתו. כך גם קרא לפני מותו את שמע ישראל. הכומר השיב לו: "בעוד כמה רגעים תיווכח כי ישו חי!".
כ-12,000 צופים נכחו בשעה שהוצא להורג בכיכר של שטוטגרט, גופתו של אופנהיימר נותרה במשך שש שנים בכלוב הברזל, כדי "להזהיר מפני איום יהודי על המערב הנוצרי". רק בשנת 1744 התיר הדוכס קרל אויגן מווירטמברג לטמון ללא טקס את שרידיו.יש לציין שהקהילה היהודית ניצלה להציל את אופנהיימר ולגייס עבורו דמי כופר, אולם נסיון זה לא צלח.
הכלוב שבו הועלה אופנהיימר לגרדום ושבו נתלה היה פרי מוחו של היועץ פפלוג פון, חבר בוועדה שחקרה את אופנהיימר. המטרה הייתה שאופנהיימר לא ייתלה כמו נידונים אחרים למוות, אלא כמו ציפור בכלוב. משום שהואשם בין השאר בקיום יחסי מין עם נשים נוצריות, היה אמור כלוב הציפורים לרמוז ליחסים אסורים אלה (בשל קירבה לשונית בגרמנית בין ציפורים לכינוי סלנג ליחסי מין).

פרשה זו זכתה לאזכורים רבים בקולנוע ובספרות. דוגמה לכך הוא הרומן היהודי זיס, שנכתב על ידי ליאון פויכטוונגר. כמו כן אף הועלתה הצגה בהבימה בשנות העשרים של המאה העשרים, אודות היהודי הבנקאי היהודי שהצליח כנגד כל הסיכויים להתקבל לאחת מהמשרות הרמות בגרמניה. מרבית המחזות והסרטים שיצאו עד שנות הארבעים אודות היהודי זיס, ביקרו באופן חריף את האנטישמיות הגרמנית. אולם יוזף גבלס בשנת 1940, שינה את העלילה ויצר את גדול הסרטים האנטישמיים בכל הזמנים. הסרט עוסק בזיס יהודי מתבולל שנראה כמו גרמני בורגני טיפוסי, אולם הוא עוסק בעיקר בשוחד והשחתת המידות של הגרמנים טובי הלב והתמימים. פשעו הגדול ביותר, הוא חיזור אחר נערה גרמניה תמימה מבית טוב. זיס מתעלם מכך שהנערה מאורסת, והוא באמצעות מזימות גורם לכל קרוביה להיעצר על ידי השלטונות. כדי למנוע סבל נוסף הנערה מאפשרת לזיס לבצע בה את זממו, אולם לאחר מכן היא מרגישה מחוללת ומחליטה ליטול את חייה. לבסוף מעלליו של זיס כמעט וגורמים למלחמת אזרחים, שנעצרת רק עם תלייתו בגרדום.

הסרט גרם לנזק עצום. הוא הציג את הסכנה מיהודי המתבולל כאלו ללא סימנים מזהים. הם המסוכנים ביותר, משום שהם מסוגלים לגרום את הנזק הרב ביותר, בייחוד משום שקשה לזהותם. בסרט צפו 40 מיליון בני אדם, הוא שימש את התעמולה הנאצית וגרם למהומות אנטישמיות בכל מקום שהוצג. יש הטוענים שהוא הכשיר את הלבבות לקראת הפתרון הסופי.