חסידים ונבלים: חסיד האומות העולם יאן קרסקי

את פרופסור יאן קרסקי, ראיתי לראשונה בעת עדות שהוקרנה בווידאו ביד ושם הישן בירושלים. הגבר המבוגר והלבוש באופן מהודר, שינה בדבריו את תפיסתי לגבי השואה: קרסקי טען שפגש את וינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת בריטניה בשנת 1942, בעת התחלת השמדת יהודי פולין. באותה תקופה, יהודי פולין החלו להישלח למחנות אשר פעלו במסגרת מבצע ריינהרד, שהיווה את יריית הפתיחה לשלב ההשמדה התעשייתי. קרסקי, ניסה באמצעות פגישותיו וקשריו לשים סוף להכחדת יהדות אירופה, מאמציו למרבה הצער נכשלו כישלון חרוץ.

יאן קוזיילבסקי (שהפך ברבות השנים לקרסקי), נולד בשנת 1914 בלודז'. הוא היה אדם מלומד, ולמד באוניברסיטת לבוב דמוגרפיה. הוא הצטרף כאדם מצפוני, למחתרת הפולנית וקיווה שיוכל להשפיע על פעילותם. כאדם שעבד בעבר במשרד החוץ הפולני, ובעל כישורים גבוהים מהממוצע הוא שימש כבלדר ושליח של הארמיה קריובה. בשנת 1942, הוא נשלח למשימה סודית ללונדון על מנת להיפגש עם בכירים, כדי לשקף את המצב בפולין. היהודים קיבלו מקום משני בדו"ח שמסר, אולם פגישה עם מנהיגים יהודיים השאירה עליו רושם רב.  המנהיגים התחננו בפני קרסקי, שיתריע על מצב היהודים משום שהם עומדים בפני "הכחדה".

הפגישות השפיעו על קרסקי עמוקות, ולכן הוא החליט לבחון את פני הדברים. תוך סיכון חייו התגנב קרסקי בחשאי אל תוך הגטו הגדול בפולין – גטו ורשה – ואל מחנה באיזור לובלין. המראות הקשים בהם חזה זעזעו אותו ושכנעו אותו כי מוטלת עליו החובה להיות לא רק שליח של המחתרת הפולנית, אלא גם להיות לפה לזעקתם של היהודים הגוססים והמושמדים בפולין.

לאחר הפעולה הנועזת, קרסקי החליט לנסות ולנצל את קשריו על מנת להתריע בפני מנהיגי העולם שיושיעו את יהודי אירופה. סדרת הפגישות הייתה מרשימה, צ'רציל, דה גול ורוזוולט. כל המנהיגים חזרו על הטענה הבאה: יש לנצח את המלחמה, ורק בצורה זו להציל את האומללים. בניגוד לסברה המקובלת שתכנית ההשמדה הנאצית הייתה סודית, מנהיגי העולם ידעו על רצח יהודים החל משנת 1942. דיווחים רבים, שהגיעו ממקורות רבים זרמו אל בכירים ברחבי העולם. קרסקי שהיה אישיות מכובדת, מהווה הוכחה שהמידע היה קיים אך מדינות העולם החופשי בחרו להתעלם ממנו.

ב1944, בזמן שהותו בארצות הברית, כתב קרסקי ספר על אודות המחתרת הפולנית ("סיפורה של מדינה סודית") בו הקדיש פרק נכבד לשואת יהודי פולין.אחרי המלחמה נשאר קרסקי בארצות הברית, נישא לאישה יהודיה ניצולת שואה והפך לפרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה. הוא הקדיש חלק גדול מזמנו להנצחת זכרם של קרבנות השואה, הזדהה בכל ליבו עם הטרגדיה והסבל שהיו מנת חלקם של היהודים וסרב להשלים עם שתיקתו של העולם אל מול השמדתם של ששה מיליון יהודים

קרסקי האשים את עצמו באי הצלחתו, לעורר את דעת הקהל והעולם בסוגיה היהודית. אולם לטעמי הוא טעה, הכישלון אינו שלא אלא של העולם החופשי כולו.