השכנים: היהודים והגויים בעיירות היהודיות-סיפורה של טרגדיה

החל מהמאה ה13, יהודים הגיעו בהזמנה אישית על ידי בעלי אדמות אל אזורי הספר המזרחי. האזורים היו: ליטא, ביילרוס, פולין האזור הליטאי פולני, שם הגבולות זזו פעמים רבות בשל סכסוכים ומאבקים מקומיים. היהודים זכו להגנה של בעלי האדמות ושימוש כעוזריהם. ניתן לחלק את היהודים שהגיעו לאזורים אלו לשניים, בעלי מקצוע שעסקו במלאכות פשוטות ומסחר שמטרתם הייתה לפתח את הספר השומם. החלק השני, היו מלומדים שעסקו בעבודות אדמיניסטרציה, כאשר יתרונם הגדול היה שהם ידעו קרוא וכתוב בשל שנים שהם בילו בלימודי החדר.

לאחר שנים של חיים משותפים, נוצר מרקם בעייתי בין האיכרים המקומיים והיהודים. האיכרים בילוי בבתי המרזח ונהנו משירותם של בעלי המקצוע היהודים, שנאלצו לקחת מחירים גבוהים בשל לחץ שהפעילו בעלי האדמות לגבות סכומים מופרזים. בנוסף היהודים שימשו בשל הידע הרב שלהם, כגובי מיסים וריבית של הפאודל, מה שגרם לשנאה ואיבה שתורגמה פעמים רבות לפרעות ביהודים. היהודים זוהו עם האליטה לא בצדק, ולכן שנאה רדומה הופנתה אליהם לאורך השנים. השנאה הרדומה, גרמה ליחסים חברתיים בעייתיים ולמחסור באינטראקציה בין הקבוצות השונות.

יתרה מכך, האיכרים היו ספוגים בשנאה שינקה ממקורות דתיים נוצריים שהיו מבוססים על דוגמות אנטישמיות שהיו נפוצות באזורים הכפריים. הכמרים, הפיצו שנאה כלפי האוכלוסייה היהודית והלהיבה אותם פעמים רבות לפגוע בתושבים המקומיים. למרות זאת לא ניתן להכליל לגבי היחסים בין היהודים והאיכרים, משום שבכל אזור הייתה השפעה אחרת. היו מקומות בהם הכנסייה הייתה אנטישמית במיוחד, באזורים מסוימים יותר מאחרים. לדוגמה בגליציה המזרחית, שלט כומר שהטיף לשיתוף פעולה עם הגרמנים. האוקראינים ראו ביהודים כמדכאים, כמשפתי פעולה עם הסובייטים השנואים. לכן באוקראינה השנאה ושיתוף הפעולה היו גדולים יותר ממקומות אחרים, לכן ההרכב האתני של האזור היה מרכיב חשוב בסיכויי ההישרדות.

מעטים בלבד עזרו וסייעו להצלתם של היהודים הנרדפים. יש הטוענים שהעזרה המעטה, נבעה מהסכנות הרבות שצפויות למי שהסתיר יהודי. המסתירים נרדפו על ידי מלשינים שחיו אליהם בשכנות, קבוצות של לאומנים אוקראינים, וחוליות של גרמנים שחיפשו ניצולים. מי שהסתיר יהודי שילם בחייו, ולכן מחיר גבוה זה לצד הבעיות שהיו לכל מי שחי בתוך המלחמה הניעו רבים לוותר על הסתרת יהודים. פעמים רבות איכרים הסתירו יהודים בשל מניע של כסף, ולכן מקרי בגידות היו נפוצים. אלו שיד ושם מכנים חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים ממניעים אידאולוגיים ולא חומריים, היוו פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה.

אולם המניע העיקרי היה חינוך ואמונה. כך לדוגמה באוקראינה הייתה כת בפטיסטית, שמספרה היה זעום כ-7,000 איש שהיו אחראים על הצלת עשרות יהודים, אחוז ניכר מכלל היהודים שניצלו במדינה זו ככלל. כת זו האמינה שהיהודים הם העם הנבחר, ולכן הם היו מצווים להגן עליהם מפני הרדיפות של המקומיים והשלטון הגרמני. אולם למרבה הצער, מרבית השכנים של היהודים, הפגינו אדישות או גרוע מכך שנאה. מספר המתנדבים לשורות הגרמנים באוקראינה, היה רב בעיקר משום שהאוכלוסייה המקומית ראו בהם כמושיעים. מספר ההלשנות על היהודים היה גדול בהרבה ממספר החסדים שהופגנו כלפיהם, סוף טראגי ליחסי שכנות שנבנו במשך קרוב ל-700 שנה.

היהודים שהגיעו לעיירות הספר כאורחים של האצילים השנואים, הפכו עם השנים למזוהים עמם. זו הייתה תחילתה של טרגדיה ידועה מראש, השנאה הדתית יצרה פילוג ששתי הקבוצות מעולם לא ניסו לגשר. היו מעט יחסי ידידות בין הקבוצות האתניות השונות, הרבה אדישות וגם יריבות. היחסים היו כלכליים בלבד, וכאשר השכנים הגויים יכלו להשתלט על עסקי שכניהם היהודים הם יכלו לעשות זאת ברצון. כיום אין יהודים בעיירות הספר במזרח אירופה, סוף עגום ל3.3 מיליון היהודים שחיו כך במהלך המאה ה-13.