הפרהוד הטבח שמזכיר את ליל הבדולח ביהודי עיראק

לאחר סיום המנדט הבריטי, עיראק של שנות ה-30 וה-40 נכנסה אל כאוס טוטאלי. חילופי שלטון תכופים היו בין תומכי הבריטים ואלו שקיוו שמדינות הציר גרמניה ואיטליה ישתלטו על המזרח התיכון. בחג השבועות של שנת 1941,פרץ הפוגרום ביהודי עיראק. לפני נתוני "יד ושם", 179 יהודים נהרגו, יותר מ–2,000 נפצעו ו–50 אלף היו קורבנות למעשי שוד בפוגרום, שכונה "הפרהוד" (מלה עתיקה שמשמעותה הפחדה ברוטלית של נשלטים). "בפוגרום נעשו מעשי אכזריות נוראים: רצח וריטוש איברי תינוקות, זקנים ונשים, מעשי אונס, פגיעות בבתי כנסת וחילול ספרי תורה", נכתב באתר "יד ושם".מדוע ולמה? כיצד קרה שאנשים שעד לפני יום-יומיים התארחו בבתי היהודים, עבדו איתם והוקירו אותם הפכו פתאום למפלצות? כיצד הם עברו את השינוי המחריד הזה"?

מומחים טוענים שלתעמולה ארסית שהפיצה גרמניה הנאצית יש משקל רב בדבר. האחיזה הנאצית במדינה ביסס באותה שנה ד"ר פריץ גרובה, מזרחן ודיפלומט גרמני, שהוצב כשגריר גרמניה בעיראק. קודם לכן הוא שירת בקונסוליה הגרמנית בירושלים ולחם בחזית ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. לאחר בואו לעיראק הוא החל להפיץ בה את האידיאולוגיה הנאצית. בין היתר הוא רכש את העיתון "אל־עאלם אל־ערבי", שבו דאג לפרסם תרגום לערבית של "מיין קמפף" ומאמרי תעמולה אנטישמיים אחרים. קצינים ומשכילים עיראקים נשלחו מטעמו לביקורים בגרמניה כאורחי המפלגה הנאצית.כמו כן ארגוני נוער רבים, נתמכו על ידי פקידים נאצים בהם הופצו חומרי תעמולה והושמעו תאוריות אנטישמיות.

גורם נוסף היה הגעתו של חאג' אמין אל חוסייני המופתי של ירושלים, שהפיץ תעמולה וארגן תנועות שתלו כרוזים ויצאו להפגין כנגד יהודי עיראק. השילוב של גורמים אלו, יצר אווירה של התרת דם כנגד יהודי עיראק ששילהבה את ההמונים שהיו שכניהם הנאמנים לצאת ולפגוע בהם. זמן קצר לפני הפרעות תפס את השלטון רשיד עלי, ראש ממשלה פרו נאצי המגובה בקציני צבא אנטישמים. בתקופתו גברו האיומים על הקהילה היהודית, ובתי יהודים וחנויות סומנו על מנת שניתן יהיה לאתרם.

לאחר הסתה שנמשכה מספר שעות במסגדים, ניתן האות למתפרעים לפגוע ביהודים. המהומות פרצו אחר הצהריים ברחוב ע'אזי (شارع غازي, נקרא היום רחוב כפאח شارع الكفاح) שבשכונה המוסלמית באב א-שייח' (باب السيخ) והתפשטו במהרה לרובע היהודי העתיק ולשכונות היהודיות הסמוכות בא-רסאפה (الرصافة) (כמו אבו סיפין, ابو سيفين – לא קיימת עוד בשם זה). האספסוף המוסלמי הצטרף לחיילים ולשוטרים האזרחים והתנפל על היהודים ברחובות הראשיים. יהודים הוצאו בכח ממכוניות ואוטובוסים, הוכו מכות רצח ונשחטו בחרבות ופגיונות לעיני־כל, כשנהגי האוטובוסים דורסים את הגופות. אל האספסוף הצטרפו עתה גם פקידי ממשלה ותלמידי בית ספר. הפורעים התחלקו לקבוצות והתבצעה חלוקת תפקידים ביניהן. ניסיונות של היהודים לשחד שוטרים על מנת שיגנו עליהם כשלו. המהומות החמירו ביום השני, אז ניתנה פקודה לפורעים ללכת למרכז המשטרה ולקחת משם נשק.

הפרעות הופסקו על ידי חיילים של יורש העצר, שרובם הורכבו מבני העדה הכורדית. חיילים בריטיים שהו מחוץ לבגדאד אולם מעולם לא נכנסו להילחם בפורעים, יש הסבורים כדי לתת לעם העיראקי פורקן לכלות את זעמם וכאשר יופיעו הכוחות הם ינסו להיאחז בשללם ולא לצאת להילחם בכוחות הפולשים. לבסוף המרד הופסק, וכמה עשרות פורעים נורו. הפרהוד היה אחד מהוגרמים המרכזיים עלייתם של יהודי עיראק, ולחיזוק היסודות הציוניים שעודדו עליה לארץ ישראל.