הנאצי שהגיע ללוד בשנת 1951 ולא נעצר

בשנת 1951 עצר נוסע מבוגר בשם היילמאר שאכט בנחיתת ביניים בלוד, שתה תה ושוחח עם עיתונאים. על פניו אירוע טריוויאלי לחלוטין. אולם, מאחוריו עומד סיפור מורכב בהרבה. אותו נוסע היה בכיר ברפובליקת ווימאר ותמך במשטר הרייך הנאצי, ולא מעט בעזרתו עלה היטלר לשלטון. במשך שעות יכלה מדינת ישראל לעצרו בקלות רבה, אולם לא נקטה בכל פעולה.

היילמאר שאכט היה דוקטור לכלכלה ואחד מהאנשים המבריקים שגדלו בגרמניה של אותה תקופה. הוא שימש כשר הכלכלה ברפובליקת ויימאר, אך נטה להעריץ את ראשי הארגון הנאצי ומנהיגיו. למרות שלא היה חבר המפלגה הנאצית, תרומתו ותמיכתו סייעו לה רבות. שאכט קישר בין היטלר לבעלי הון, שתמכו כלכלית במפלגה הנאצית, והיה אחד מהאחראים לעלייתם לשלטון.בקשר ליהודים, שאכט היה פרגמטיסט. הוא היה בעד סילוק היהודים מהכלכלה, אולם היה נגד השמדתם. בשנת 1939 איבד את השפעתו, ובשל קשריו עם האופוזיציה נשלח למחנה ריכוז. עובדה זו הצילה אותו מהרשעה במשפט שנערך לו לאחר המלחמה על חלקו בהכנת גרמניה למלחמה ותמיכתו בנאצים וסיועם להגיע לשלטון.

לפני הגעתו לנמל לוד בנה שאכט קריירה משגשגת עד לגיל שבעים. הוא ייעץ למדינות רבות ובין היתר נשכר על ידי מדינות ערב. מטרתו הייתה למנוע שילומים לישראל, והוא יצא נחרצות כנגד ההסכם שנחתם עם גרמניה. כאשר נחת בישראל, הגיע סיפורו לעמודים הראשיים. משטרת הגבולות תרצה את אי מאסרו בכך, שלא רשום ברשימת המבוקשים למשפט. בצורה הזאת הצליח האדם שאחראי על עלייתו של היטלר לשלטון, לחמוק מעונש או משפט. רבים האשימו את האווירה באותם ימים, שהאשימה את קורבנות השואה במצבם. הדיון שנערך בעקבות המחדל בכנסת היה לקוני וענייני. גם ראש הממשלה בן גוריון לא התרגש מהמחדל. תנועת החרות ובגין לא הורידו את הנושא מעל סדר היום, והפכו אותו לסמל בהתנגדותם למוסר השילומים מגרמניה.

פרשה זו לא זכתה לפרסום גדול בישראל בשנים שלאחר מכן, וכך פספסה ישראל אפשרות לשפוט את אחד מבכירי הנאצים, שעצר לשתות תה בנמל התעופה לוד