המיין קאמפף חוזר אל הבמה הציבורית בגרמניה

ספרו הנודע ביותר של אדולף היטלר, מיין קאמפף עומד לעשות קאמבק יותר מחצי מאה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. החיבור השנוי במחלוקת, שנחשב לאחד מהשטניים ביותר שחוברו אי פעם, נכתב בשנת 1923 מכלאו של היטלר לאחר ניסיון הפיכה כושל. החיבור מלא שטנה כלפי היהודים, ומכיל טענות שעיקרם הוא שהיהודי הוא האחראי לכל חולי וסכנה שאי פעם פגעו בעולמנו. בנוסף הוא מתאר את עלייתו של היטלר מאשפתות למנהיג מפלגת הפועלים, תוך מאבק בלתי פוסק בגורמים שרצו ברעתו.

רבים רואים בו כספר גרוע ומשעמם, בייחוד ככזה שקשה להבינו. הוא מכיל אמירות בנאליות, ולא מעורר השראה כפי שההמונים נוטים להאמין. כיום לאחר שנאסר להפצה, עברו שבעים שנים מרגע כתיבתו ולכן אין עליו זכויות יוצרים. "המכון להיסטוריה בת זמננו" במינכן,החליט להוציא לרגל האירוע מהדורה מדעית עם הערות שוליים שמטרתה להנגיש לציבור את היצירה שכמעט איש לא מסוגל להבין. הכוונה יצרה שיח ער בגרמניה, בין מתנגדים ותומכים. מצד אחד זהו מסמך אנטישמי, מלא שטנה של גדול הצוררים בכל הדורות. מצד שני המסמך עצמו לא מעניין או רלוונטי, ומעטים יוכלו להבין את המתרחש בו גם עם הערות שוליים וביאורים מדעיים. יש צורך בידע אינטלקטואלי נרחב כדי לפצח את הספר, ידע שיש לניאו נאצים מעטים בגרמניה ובכלל.

אולם תרגומו של הספר הוא בעל משמעות עמוקה יותר, שחורגת מתפוצתו של הספר. השואה הופכת באופן איטי ומבוקר, לאירוע היסטורי נוסף בעברה של גרמניה ומאבדת את הממד הייחודי שלה. לצד סרטים כמו הפילה שתיארו את ימיו האחרונים של היטלר, וסרט קומדיה חדש בכיכובו, נראה שהיטלר ומעשיו הופכים לעוד דמות היסטורית ,אולי מרושעת אך לא דמונית כפי שהייתה בעבר. לנקודה זו ישנה השפעה עצומה על מדינת ישראל שלה ולגרמניה יחסים מיוחדים, הדור החדש כבר לא מושפע מהשואה ולא רואה בו כתירוץ ליחסים המיוחדים השוררים בין ישראל וגרמניה. ישראל צריכה לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לשמר את מעמדה המיוחד של השואה, או שהיא תיזכר כעוד פרק אחד מיני רבים בהיסטוריה האפלה של גרמניה שמייצגו העיקרי הוא המיין קאמפף.