הכפר בסלניי- המוסלמים הגיבורים שהצילו ילדים יהודים

כאשר אנו בוחנים את תולדות חסידי אומות העולם, מקומם של המצילים המוסלמים נפקד. בסלניי הוא כפר נידח, אנשיו פשוטים למראה והליכתם גסה ודרכיהם תמימות למראה. סיפורם מתחיל עם המצור על סטלינגרד שנמשך במשך קרוב לשלוש שנים מ1941 ל1944. המצור היה אחד מהאכזריים ביותר בהיסטוריה, יש המשערים שהוא כלל קרוב למיליון וחצי הרוגים. הגרמנים הצליחו להשתלט על חלקים מהעיר ולכן נשקפה סכנה לילדים היהודים. הילדים נמלטו יחד עם יתומים נוספים, בסך הכול ברחו קרוב לחצי מיליון ילדים.

הילדים נמלטו בשיירה מאורגנת, אשר הותקפה על ידי מפציצים גרמניים ורבים מתו כתוצאה מכך. השיירה התפצלה וילדים רבים טעו בדרך והגיעו לאזור הקווקז ליד הכפר בסלניי. אנשי הכפרים באזור שידעו שהגרמנים ישתלטו על השטח בקרוב סרבו לעזור לילדים היהודים. הילדים הרעבים והעירומים מצאו מקלט אצל אנשי הכפר, שמצאו אותם בצידי הדרך. אנשי בסלניי הבינו שבקרב הילדים ישנם יהודים ולמרות זאת החליטו לאמצם.הגרמנים במנוסתם מהאזור עברו באזור הכפר ובמשך 157 ימים שלטו בכל הצירים המרכזיים והתאכזרו לכל האזרחים שחיו במקום.

זמן קצר לאחר האימוץ הועברה ידיעה לגרמנים, שבכפר ישנם יהודים. הנאצים הגיעו בכוחות מתוגברים ואיימו לשחוט את כולם אם יתגלה אפילו יהודי אחד, למרות זאת איש לא הוסגר. לאחר המפגש הטראומתי עם החיילים הנאצים, נערכה הצבעה בקרב התושבים והוחלט כמעט פה אחד להגן על הילדים היהודים בכל מחיר.

הנימוק העיקרי של אנשי הכפר היה "הם בני אדם" ולכן יש להגן עליהם. למרות שתושבי הכפר מוסלמים, הם התעלמו לחלוטין מעובדה זו והגנו עליהם גם במחיר חייהם שלהם. הם אימצו את הילדים ורשמו אותם ברשימות הכפר כתושבים לכל דבר ובכך הצילו את חייהם. לאחר המלחמה הם אימצו אותם פורמלית ואפשרו לבני המשפחה לאתר ולקחת את הילדים. רבים מהילדים הכירו תודה למאמציהם ושמרו עמם על קשרים אדוקים.

לאחר המלחמה אנשי הכפר סרבו פעמים רבות להוקרה על פועלם והופתעו כאשר יד ושם החל להתעניין במעשיהם. לטענתם זה היה מעשה אנושי שכל בן אנוש היה צריך לעשות. כך אנשי הכפר הפשוטים בדיבור ובמראה, עשו מה שמיליונים אחרים סרבו לעשות: הם פשוט היו בני אדם.