הירח מעל אושוויץ, מבוסס על סיפור אמיתי שנמצא ברשימות שנמצאו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו

מבוסס על סיפור אמיתי שנמצא ברשימות שנמצאו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו בסביבות שנת 1944

אור הירח הוא הנחמה היחידה של אסיר הנידון למוות. בניגוד לבתי כלא, שחוסמים את אור הלבנה, באושוויץ הפריבילגיה העיקרית שהייתה לאסיר היא לא מנת המזון היומית שלו, אלא להסתכל על אורה המענג והבתולי של הלבנה.

ספרטקוס, שמרידתו היוותה השראה לדורות רבים, הסתכל על הירח וכך גם יוליוס קיסר ומגלי ארצות ושועי עולם. אני, הקטן והאומלל באדם, מסתכל עליה והיא חבויה ומבוישת, חסרת דאגה ושמחה, מתעלמת מיגוני המייסר את הגוף והנפש.

כמו עבד נאמן אני מסתכל על האור שהאיר באותה עוצמה על ימי כאדם חופשי וכנידון למוות בהיפנוט המהול בעצב, וכמו הסכם של דורות, מימי אברהם ועד לאחרון היהודים, היא האירה על בתי כנסת וארמונות גבוהים, החזירה אהבת אדם לקולות מתפללים בשקט ואלו הצוהלים בשמחה, כאיילות חופשיות שאין ולו דאגה בלבם. הלבנה היא ידידתו הטובה ביותר של האדם והאל, וטומנת בתוכה סודות כמוסים, ונשארת עומדת זקופה לנצח נצחים עד לאחרון הימים.

אולם, כעת מלכת הלילה מחווירה את פניה הצחים אל מול המציאות המשתנה. לא עוד קולות מחייכים וקורנים בשמחה, אלא פיוטים של סבל ומוות של עם הקשור בשלשלאות של מציאות ארורה. אני מתחמק ממנה כמו רוח רפאים הבורח מאהובה כובלת, אשר אנוכי מתבייש לראות את פניה הצחים לפני החופה. מרגיזה שלוותה שמתעלמת מצעקתי החרישית, מהבכי המגיע משאול של עם, אשר מושמד באכזריות על ידי נוגשים הגרועים בעשרות מונים מאלו שפגעו באותם האומללים במצרים. כי לא גורל של עבדות מחכה לנו, אלא של מוות ויגון.

אינני רוצה לראות יותר את זריחתה, משום שהיא גורמת לי יגון וצער. היא מזכירה את האתמול הקסום, את הזמנים שלא יחזרו לעולם. אני התרגלתי לממלכת השאול והמוות, מלכותו של לוציפר, שם אורה העונג נחסם על ידי רשעותם של שדי השאול הבוער. אש הקורבנות הוא הריח באפי, חום המשרפות הוא ניחוחי ומפעל המוות הוא ביתי.

למה הלבנה, אינך מתכסה בדם הקרבנות לאור הזדהות וכאב? למה את נשארת אדישה ומתכסה בלבן מלכותי לאורן של הנשמות הצעירות הנאספות אל מעמקי האדמה בכאב וייסורים? ולמה אורך משלה את ההולכים את תאי הגזים ומסתכלים עלייך בפעם האחרונה לפני שהגז יחדור אל ריאותיהם הטהורות?

רק את נשארת העדה הטהורה ביותר של החורבן הנורא שנחת על עמי, ארצי, ואנוכי. מי יתן ואור אבלותיך יאיר באור מנחם ועדין על קברים לא מסומנים ואפר המתנוסס ברוח של דורות יהודים שראו את דמותך בדרכם האחרונה.