הג'נוסייד הנשכח: קונגו לאופילד השני והבלגים

במאה ה-19, מדינות אירופה היו שקועות במירוץ האימפריאליסטי. המדינות השונות, ניסו להגדיל את שטחם וכוחם, על ידי השתלטות על מדינות אפריקאיות חסרות מגן. קונגו הייתה באותה תקופה ישות שבטית וענייה, שלא היה ביכולתה להתנגד גם למדינות אירופאיות חלשות יחסית. בלגיה הייתה באותה תקופה מעצמה בינונית בקנה מידה אירופאי ועולמי, ולמרות זאת השתלטה על שטח הגדול פי 20 משטחה. קונגו הפכה לשטחו הפרטי של אדם בשם לאופלד השני מלך הבלגים, שהפך את הקולוניה לשטחו הפרטי.

לאופלד החליט להקים אגודה הומניטרית, שמטרתה המוצהרת הייתה להטיב את מצבם של תושבי קונגו. קונגו ששטחה היה 2.3 מיליון קילומטרים, הייתה מקור בלתי נדלה לגומי שהיה שווה כסף רב באותה תקופה. לאופלד החליט שעליו להפוך את בלגיה למעצמה, והאזור של קונגו לא משך את המעצמות של התקופה. הנימוק "לתרבת את אפריקה", השיג עבורו אישור להקים קולוניה פרטית ולעשות ב-30 מיליון התושבים המקומיים כשלו. במהרה ההבטחות על שיפור מצבה של קונגו, והקמת מוסדות כגון: בתי חולים וסכרים נשכחו ובמקומם נבנו מכרות ומטעים.

באמצעות צבא שכירי חרב ומקומיים שהחליט לתמוך בכובש הלבן, הפועלים זכו ליחס מחפיר. כל כפר קיבל מכסה של גומי ומינרלים שהיה צריך לספק ללאופילד, תוך תקופה קצרה. מי שלא עמד במכסה, נטבח וכפרו נהרס על ידי חייליו של המלך. אלו שהתנגדו, רגליהם וידיהם נחתכו במה שנודע ככריתת הגפיים הגדולה ביותר בהיסטוריה. לפי ההערכות שונות, נבטח קרוב ל-10 מיליון תושבי קונגו, באחד ממעשי רצח העם האכזריים ביותר בהיסטוריה של אפריקה.

האכזריות הרבה, כללה הרעבה, מגפות ושלילת תנאים אנושיים לפועלים. לאופילד שלח את ההון הרב שהצטבר לבלגיה, שנהנו מההון הרב שזרם מהמדינה הגדולה. בבלגיה בגני החיות, הוצגו תושבי קונגו עם כיתובים "שאסור להאכיל את החיות". לאחר שהאכזריות נחשפה, לאופילד נאלץ לוותר על שטחיו. אישים כמו מארק טווין, הביעו התנגדות גלויה למעשיו של המלך, והביאו ללחץ בינלאומי כבד להפסקת האלימות. ב1908 בלגיה נכנעה ללחץ ונאלצה לספח את קונגו כקולוניה. היחס של הבלגים השתפר ואף הקומה אוניברסיטה, אולם עדיין היה ניצול ואכזריות של בעלי מטעים כלפי האוכלוסייה המקומית.

בלגיה שהרוויחה סכום רב, מהתקופה בה שלטה בקונגו מעולם לא התנצלה או החזירה חלק מהסכומים אותם לקחה. לאופילד סיים את חייו באושר ועושר, ונחשב לגיבור במדינה הקטנה. קונגו קיבלה עצמאות בשנות ה-60 ונותרה מדינה ענייה ומסוכסכת, שלא התאוששה מהניצול הבלגי.