האפיפיורות – מגמות חדשות שדוחקות את אירופה מהבמה

מאז היווסדותה של הנצרות כדת אירופאית, במשך שנים רבות האפיפיור הגיע מאירופה. בתחילה, אפיפיורים  היו איטלקים בלבד. אך, עם התפשטות הנצרות, ניתן היה לראות אפיפיורים מכל רחבי היבשת.

האפיפיורים ייסדו את הנצרות כדת אירופאית מבחינת הגינונים והטקסים. ישו הפך לבלונדיני, נערכו מסעות הצלב, הכנסיות וחגים כמו "ליל כל הקדושים" היו הוכחה לכך, שהנצרות היא אירופאית בלבד. בימי הביניים הנצרות הייתה הדבק שאיחד בין כל הנוצרים ביבשת, אולם ככל שעוברות השנים, כוחה של הדת הגדולה בעולם הולך ואוזל. זה התחיל עם המהפכה הצרפתית, שערערה על כוחה המוחלט של הכנסייה ומעמדה הייחודי, והמשיך בהתפצלות לקתוליות ופרוטסטנטיות. במשך הזמן מספר המאמינים בנצרות הקתולית הולך ופוחת, מה שמאיים על ההגמוניה האירופאית של הכנסייה.

בימינו קיים מספר כמעט זהה של אתיאיסטים לזה של הנוצרים. בארצות סקנדינביה, שהיו בעבר מאוד נוצריות, הכנסיות עומדות כמעט ריקות, ללא מאמינים. בנוסף למגמה הספקנית ובירידה בכמות המאמינים, ניתן להוסיף את אחוז הילודה הנמוך וירידה מתמדת בכמות האוכלוסייה הנוצרית, זאת לעומת המהגרים המוסלמים, שכוחם המספרי הולך ועולה.

עם גילוי העולם החדש, הפכה הנצרות לדת אוניברסאלית ,ששאפה לנצר את העולם כולו. האינדיאנים השחורים הפכו לצרכנים החדשים של הנצרות. כך הפכה הנצרות לדת הגדולה בעולם, דרך מיסיונריות, ניצור בכוח וכיבושים. אולם כיום, באופן אירוני, דווקא העולם החדש הוא בעל הסיכוי הגדול ביותר להציל את העולם הנוצרי.

במשך שנים רבות נחשבו הנוצרים החדשים שנוספו מהתרבויות החדשות, כולל מאירופה ומאפריקה, לנחותים לעומת המאמינים הלבנים, שהיו נוצרים החל מתחילת הנצרות. בכתבים של הכנסייה מתוארים, לדוגמא, השחורים האפריקאים, כפראיים, שיש לביית אותם. הזלזול התבטא בכך, שמאז ומעולם לא שרתה אישה בתפקיד האפיפיור (יש שמועות לא מבוססות לגבי האפיפיורית יוהנה, אך שמה אינו מופיע בכתבי הכנסייה) ואף לא אפיפיור שאינו מהווה חלק מיבשת אירופה. אולם, הזמנים השתנו, ומספר המאמינים מחוץ לאירופה הולך וגדל, ואיתו הצורך להתחשב באותם מקומות, שבעבר נחשבו לנידחים, כדוגמת ברזיל, מדינות באפריקה ואפילו ביבשת אמריקה, בה קיים אחוז גדול של קתולים אירים, המתחרים בהגמוניה האירופית.

תפקיד האפיפיור אינו רק טקסי ורוחני. יש לו תפקידים חשובים כפוסק עליון, מנהל אדמיניסטרטיבי ומגן על המאמינים. אפיפיור שאינו אירופאי עלול לערוך רפורמות נרחבות ולהוסיף אלמנטים אוריינטאליים לאמונה.  אולם, אלו אינם הנושאים העיקריים שמדאיגים את העולם הנוצרי. ברחבי העולם הנוצרים הולכים ונרדפים ומחפשים אפיפיור שיהיה רגיש לצרכיהם. כך, לדוגמא, במזרח התיכון מספר הנוצרים הולך וקטן לטובת המוסלמים. אם בעבר הם היוו עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, היום הם עומדים על כחמישה אחוזים. גם באפריקה הנוצרים עומדים בפני השמדת עם, רדיפות ומגפות. האם אפיפיור מהיבשת השחורה יפנה אל רגשות המאמינים ויפנה משאבים אל היבשת הגוססת? האם הוא יעמוד בפני המוני המוסלמים שרודפים נוצרים קופטים, לדוגמא, במצריים? אלו שאלות חשובות, שעלולות להשפיע על העולם הנוצרי כולו.

גם היהודים ומדינת ישראל מושפעים מזהותו של האפיפיור. כך, לדוגמא, האפיפיור הגרמני הנוכחי, בנדיקטוס ה-16, שפרש ממשרתו בצורה מפתיעה ובלתי צפויה, היה אדיש עד מזיק לעניין היהודי, ואפילו שירת בעבר ב"נוער ההיטלראי". לעומתו, קודמו, יוחנן פאולוס השני מפולין, האפיפיור הראשון ממוצא סלאבי, שתמך ביהודים ואף עזר להם בתקופת השואה, עשה היסטוריה בכך, שהתנצל על פשעי הנוצרים לדורותיהם.

האם אפיפיור שאין לו את המטען היהודי – הנוצרי יוכל לפתוח דף חדש, או שחוסר הרגישות יעמוד בעוכריי העולם היהודי? שאלות רבות עולות משינוי הכיוון בעולם הנוצרי, אולם דבר אחד בטוח והוא שהמצב בו יש הגמוניה מוחלטת של צד אחד של העולם הנוצרי עומדת להשתנות בתקופת כהונתו של האפיפיור הבא או אחריו.