האסלאם של הבלקן: מתון ומודרני

חצי האי הבלקני מככב בשלל טיסות לישראל. ישראלים השבים לנמל התעופה בן-גוריון מלונדון או מניו-יורק יכולים להבחין במפת הטיסה שלהם שמטוסם עובר מעל הררי מונטנגרו שעל חופי הים האדריאטי, או על פני שדות החיטה של מרכז מקדוניה. רק מעטים מהם יבקרו באזור השכן הזה, השוכן בקרן זווית של דרום-מזרח אירופה, הנמצא מרחק פחות משלוש שעות טיסה במטוס. הבלקן היו נתונים במשך 500 שנים לכיבוש מוסלמי, על ידי האימפריה הע'ותמאנית ששלטה באזור.

מקדוניה, אלבניה, קוסובו, מונטנגרו בוסנייה הם מדינות בעלות אחוז מוסלמי ניכר, שסבלו ממתחים מאבקים אתניים בשנות התשעים. במדינה יש מסגדים וכנסיות לרוב, שחיים זה לצד זה בהרמוניה כמעט מושלמת. המילה בלקן פירושה "הרים" גם בבולגרית וגם בתורכית. בהרים יש ברכה וקללה: ברכה בדמות אוויר צח וקריר — תופעה נעימה במיוחד תחת שמש הקיץ הקופחת — ושלל מפלים, נהרות ויערות; הקללה היא האטה ניכרת בקצב המסע מנקודה לנקודה בפנים הארץ, שכן הדרכים מסתלסלות ומזגזגות במין מבוך אינסופי של פניות. המסגדים והערים מלאים במוסדות דת, אולם בניגוד למזרח התיכון אלא רוב הזמן ריקים מאדם, בשל תופעה שאינה מוכרת במחזותינו: איסלאם חילוני.

יש לכך שלושה הסברים מרכזיים:חמישים שנים של שלטון קומוניסטי, שהוציא מחוץ לחוק קיום כל מצוות דת, וסגר את מרכזי התפילה (אלבניה הייתה למדינה הראשונה שהכריזה כי "אתאיזם" הוא דתה הרשמית בשנת 1967); העובדה שהאסלאם הגיע לבלקן על כנפי הביורוקרטיה העות'מאנית ולא תחת חרב צבאות ערביים פולשים, ובעיקר העובדה שהעות'מאנים לא כפו באופן אובססיבי את האסלאם על העמים הנכבשים, אלא אפשרו לפתח תרבות מקומית שמנותקת מהלכות הדת.

כיום לצד העוני הרב, ניתן לראות במדינות כמו אלבניה שבהם 60-70 אחוז מהאוכלוסייה מוסלמים, תופעות כגון שתיית אלכוהול, פולקלור וחיי לילה מפותחים. יש מסורת של כיבוד דתות אחרות, והרמוניה רב לאומית. במדינות אלו ניתן למצוא,בתי-קפה אופנתיים, גדושים מפה לפה בחודשי הקיץ, כשברקע נשמעים שירי פופ מערביים ואלבניים עכשוויים. הלקוחות לוגמים אספרסו מקיאטו ומשקיפים אל עוברי האורח ברחובות ההומים – גברים לבושים בבגדי מעצבים ונשים בלבוש אופנתי, כשזוגות מהלכים לעתים קרובות יד ביד, ואף נושקים זה לזה בפרהסיה בלי חשש או היסוס. לעת שקיעה מתקבצים קשישים ומשחקים בדמקה על ספסלים, וילדים בועטים בכדוררגל בפארקים הרחבים בצל העצים – כשדור הביניים לוגם קפה של ערבית בבתי-הקפה הסמוכים. על רקע בתי הדירות הגדולים הבנויים בבטון, ניתן היה לחשוב שמדובר באחת מבירות ברית וורשה, כמו בודפשט או בוקרשט. רק המסגדים הפזורים ברחבי העיר מזכירים כי מדובר במקום אחר.

בוסניה הייתה המדינה הדתית והמסורתית ביותר מבחינה מוסלמית בבלקנים, אך היא עדיין חילונית במהותה. החוק האזרחי האירופי הוא חוק המדינה, ואין מפלגה פוליטית כלשהי בזרם המרכזי הדוגלת בשילוב השריע'ה באופן כלשהו. בחנויות הספרים האסלאמיות לא היו ספרים שהוקדשו ל'מטרות' מוסלמיות כמו פלסטין, צ'צ'ניה או עיראק (ולעניין זה, גם לא הוצעו למכירה עותקים של מיין קמפף או הפרוטוקולים של זקני ציון). בבלקן הלאומיות הפכה לתחליף לדת, וכמות שומרי המצוות בקרב המוסלמים הולכת ופוחתת לאורך השנים. הבלקנים רואים את דתם כפולקור וכתרבות, ופחות מייחסים חשיבות למצוות. בבלקן רוב התושבים מאמינים בחיים טובים ובאוכל טוב, מרחק תרבותי עצום משכנינו המוסלמים שערכיהם מנוגדים לאחיהם בבלקן.