האמת ההיסטורית מאחורי האגדות : מיתוס האישה בשחור מאז ועד היום

האישה בשחור הינה דמות מפחידה ומעוררת אימה בפולקלור העממי. בבתי הקברות, במצודות נטושות ובאזורים חשוכים מסתתרת אישה הלבושה בשחור. שם, בין הצללים היא מחכה לאהובה שנטש אותה, ונוקמת על החיים שאבדו לה.זוהי אחת מאגדות העם המפורסמות ביותר במערב, וחלק מהפולקלור, בדומה לאנשי הזאב והערפדים. כדי להתחקות אחר מקור האגדה, עלינו לחזור אחורה לתקופות מוקדמות ולבחון את מקומה של האישה והמיתוסים שנקשרו לשמה.

נשים בתקופות קדומות נחשבו כבעלות כוחות מאגיים, מרפאות ואף מכשפות. בתרבות הפגאנית הנשים היו המרפאות, ואנשי הכפרים הגיעו לביתן על מנת להשתמש בעשבי מרפא כדי לתת מזור לכאבם. היה להן מעמד מכובד בכפרים, ולכן נתפסו כדמויות חיוביות.בימי הביניים השתנתה תפיסת האישה בשחור. הכוחות המאגיים, שהיו קשורים לשמה נשארו, אולם דמותה הפכה להיות לשלילית. חוקרים רבים רואים את מקור כוחות הקסם של הנשים בעובדה שהן נמצאות במחזור ומעניקות חיים. בימים בהם לא היה התפתח עדיין המדע, ההסברים לתופעות שבימינו נראות טבעיות, נחשבו לתחום העל טבעי והמאגיה.

בימי הביניים נחשבו הנשים לבעלות כוחות שליליים, וזאת בשל מאבקי כוחות בין המינים. הנצרות ביקשה לדכא את הנשים, ולכן הוצמד להן הכינוי "מכשפות". השחור היה מאז ומתמיד סמל של אבל, שתיאר אובדן וכאב. כמו כן הוא מסמל את החושך והאפילה, מה שבתקופות עתיקות נחשב למפחיד ומדאיג, זאת בזמן בו אנשים חששו לצאת מביתם. האגדות החלו להיות נפוצות באירופה, ורובן עסק בנשים נקמניות, שחיפשו קורבנות בשל מושא אהבתן הנכזב.

האישה בשחור הופיעה כרוח שמתה מוות אלים, כתוצאה מהתאבדות או רצח וכעת מחפשת קורבן תמים. קרבנותיה הם בעיקר גברים, אלו שנדדו לבד ושהו במקומות מבודדים. אחרות רדפו אחרי בתים, שם מתו מוות אלים, ונקמו בדיירים החדשים.

בניגוד לגברים שמשתמשים בכוח רב כדי להרוג את קורבנותיהם, נשים משתמשות בכוחות קסם כדי להרוג. לכולם היה סיפור אלים מאחוריהם והוא תמיד נגע לגברים או ילדיהם. בשל התפיסה שנשים היו קשורות למשפחה או לבעל, הנשים בשחור לא היו מנותקות מהפולקלור או מהתרבות שאפפה אותן.

בימינו האישה בשחור היא מקור לאגדות אורבניות רבות ולעולם הסרטים. הן רודפות מקומות נטושים, מחכות לאהבה נכזבת ולגברים תמימים. וזאת על מנת שילכו אחריהן לעולם המתים.