האולימפיאדה אחרי מלחמת העולם השנייה: לונדון 1948

שלוש שנים אחרי מלחמת העולם השנייה אירופה הייתה בהריסות. היא עדיין לא התאוששה מהטראומה שרדפה אותה, למרות שהיו ניצנים של התאוששות. לונדון העיר הייתה הרוסה, בשל הבליץ הגרמני שלא הפסיק להפיל פצצות ולהרוג עשרות אלפי תושבים. למרות זאת התעקש המלך ג'ורג' השישי שאירוח המשחקים יפיח תקווה חדשה בתושבי הבירה ובאומה הבריטית כולה.

יפן וגרמניה לא הוזמנו וניתנו אשרות עיתונאים וכניסה בעיקר למדינות עשירות. אחת מהמטרות של המשחקים הייתה להניע את גלגלי הכלכלה ההרוסה. עוד באולימפיאדה הקודמת, בברלין של 1936, הושמע ההמנון הגרמני 497 פעמים במהלך המשחקים, החליטה בריטניה במודע להתרחק מכל ביטוי של לאומנות: ההמנון הושמע חמש פעמים – בפתיחה, בשלושת הזכיות הבריטיות ובסופו של הטקס.הרעיון המנחה של האירועים היה צניעות, המשחקים שידרו מסר של עיקר "ההשתתפות", עלינו לשמור על אחדות.

התנאים היו צנועים להפליא: לא הייתה שאלה לגבי הקמת כפר אולימפי לאירוח האתלטים, הוא פשוט לא הוקם: המשתתפות והמשתתפים מרחבי העולם שוכנו במגורים קיימים, וביניהם מחנות צבאיים ששימשו את המדינה רק שלוש שנים קודם לכן במאבקה בנאצים. הספורטאים הגיעו לתחרויות באמצעות התחבורה הציבורית, האוכל נתרם על ידי המדינות המשתתפות, האמריקאים שתרמו את האוכל המשובח ביותר גם נהנו ממנו בנפרד מהספורטאים האחרים.

אולימפיאדת לונדון 1948 נודעה כמשחקי הצנע, היו אפילו נציגים ליישוב היהודי שהפך למדינה שלא הגיעו להישגים. למרות שזו הייתה אולימפיאדה צנועה, הייתה לה חשיבות עצומה: היא הראתה שהחיים ממשיכים במסלולם.