גילויים חדשים במחנה סוביבור – ממצאים מחפירות מחנה המוות

מחנה סוביבור היה אחד משלושה מחנות המוות שפעלו בזמן מלחמת העולם השנייה בשטח גנרל גוברנמן. כמו מחנות מוות אחרים, גם סוביבור קיבל את שמו מכפר קטן סמוך אליו, שלפני הקמת מתקן ההשמדה היה אלמוני לחלוטין.

בניגוד למחנות טרבלינקה או חלמנו, סוביבור היה קטן בהיקפו וכתוצאה מכך גם במספר הקורבנות שהוא גבה. כרבע מיליון יהודים נרצחו בשיטת ההמתה שהייתה נהוגה בשנים הללו באמצעות מתקני גז. במחנה עצמו שהו כ-500 פועלים יהודים, שמטרתם הייתה לטפל בלוגיסטיקה של הטיפול בגופות והדברים שנמצאו עליהן ולבסוף – השמדת גופות הקורבנות.

סוביבור ייזכר לדיראון עולם בשל האכזריות של הסגל כלפי האסירים והקורבנות. הוא היה אחד מהמחנות המתועדים ביותר, בשל המרד שפרץ בו בשנת 1943. המרד החל בזכות שבויים סובייטים עם ניסיון קרבי, שהגיעו לעבוד במחנה. האסירים הללו הבינו שעומדים להשמיד אותם, ולכן מתוך צעד של ייאוש החליטו לתכנן בריחה המונית. המרד הצליח ורבבות נמלטו מבעד לגדרות. לאחר הבריחה הנאצים השמידו את הראיות ושרפו את הגופות שנותרו.

למרות זאת, הארכיאולוג יורם חיימי עורך בשנים האחרונות חפירות במחנה והצליח לגלות ממצאים מרעישים. כך, לדוגמה, התגלו דסקיות של ילדים ושלדים קטנים שנותרו במקום. נמצא גם שיער של נשים ומדי אסירים שנורו בראשם. כיום החפירות מתמקדות באזור הקברים ההמוניים בלבד, מקום בו הנאצים השמידו ראיות של הרצח ההמוני.

לחפירות יש חשיבות רבה, משום שהם מוכיחים פעם נוספת את היות השואה עובדה מוחלטת. בימים בהם מספר מכחישי השואה הולך וגובר, ראיות פיזיות ומוחשיות גם במקומות בהם העין אינה רואה דבר, הם הוכחות חשובות. הראיות הועברו ל"יד ושם", שתפרסם קובץ בנושא, וזאת כדי לשמר את זיכרון המחנה וקורבנותיו.