ביקורת סרט: אדם הגון ביימה: ונסה לאפא

היינריך הימלר הוא אחת מהדמויות האניגמטיות ברייך השלישי. בורגני קטן, מגדל תרנגולות, אדם שנראה כמו פקיד בנק, היה לראש ה- אס אס של היטלר. מצד אחד מרבית ההיסטוריונים רואים בו כאדם אפור, בעל שיגעונות גדלות ואמונה אובססיבית במיסטיקה ובפאגניזם. אך מצד שני הייתה לו אובססיה לרצח העם היהודי, קפדנות יתרה ואף אכזריות בלתי נשלטת בביקוריו התכופים במחנות ההשמדה והריכוז.

הסרט שלפנינו מנסה לפצח את החידה שאופפת את הימלר, באמצעות רכילות. הסרט רץ במקביל על שני קווים, האחד – אוסף מכתיביו של הימלר שהתגלו ונחשפו לאחר המלחמה. בין המכתבים ישנם התכתבויות עם אישתו, המאהבת שלו, מפקדים נוספים באס-אס, בני משפחתו ומכרים נוספים.המכתבים עברו ונמכרו מיד ליד במשך מספר שנים כבארבעת העשורים האחרונים היו בידיו של אדם אלמוני שחי בתל אביב וכל פיסות ההיסטוריה הללו נשמרו תחת מיטתו למעלה מ-40 שנה מבלי שאף אחד ידע על כך.

הסרט אינה מכיל קריינות, הוא מורכב מקטעי ארכיון וקריינות מקצועית. הוא מטלטל, ויש בו שפע של ידע אודות האדם שרצח יותר יהודים בהיסטוריה מכל צורר אחר, אולם הוא גם מאוד חסר. אין בו ממד פסיכולוגי בעל ערך היסטורי ממשי, והאיש נותר כשהיה- נתון לפרשנויות.

ספרים רבים, מסמכים, של פסיכולוגים והיסטוריונים ניסו לפצח דמויות שונות ברייך השלישי. הנסיבות שמביאות אדם נורמטיבי לבצע מעשים כה נפשעים, הם עודם עלומות ונתונות לויכוח. אדם הגון לא פותר סוגיות היסטוריות כבדות משקל, אלא בעיקר מעורר מחשבה ומאיר זווית נוספת בחייו של האיש, שדבקות במטרה הייתה התכונה החשובה ביותר שלו.