ביקורת ספר "אנשי העבר" מאת: דאגלס סמית

האצולה הרוסית הייתה האחרונה לאבד את ראשה וזכויותיה. במהלך המאה העשרים הפכה רוסיה למדינה המתועשת החמישית בגדולה בעולם. היא עברה מהפכה, שמעט מאוד מדינות יכולות להתגאות בה, ממדינה אגררית מפגרת למעצמה תעשייתית. רשתות טלפונים, מכרות פחם, ייעול הצבא ועוד רפורמות הפכו את רוסיה לכוח שיש להתחשב בו. ואז הגיעה מלחמת העולם הראשונה.

לפני המלחמה הייתה ברוסיה חברת איכרים מסורתית. שלטו בה חוקים פאודליים, שקבעו מעמדות ברורים וזכויות יתר לשדרה חברתית מצומצמת. הקיסר היה שליט ללא גבולות, החוק שלה היה הקובע וכן הייתה בעלת כוח אין סופי. החל פער בין המודרניזציה של המדינה הגדולה בעולם והעובדה שהשלטון הפוליטי היה מפגר ומוחלש. הסדקים החלו להתרחב, לפני המלחמה החלו מהפכות ופיגועים, שהלכו והסלימו עם השנים. האצולה הייתה שכבה של 1.9 מיליון בני אדם בלבד, מתוך 130 מיליון רוסים.

אריסטוקרטים רבים חששו מן המלחמה, והבינו שתבוסה תביא לכדי פשיטת רגל. הם הזהירו את הצאר, שהשתתפות במלחמת העולם הראשונה תביא מהפכה שתגרום לסוף של המשטר. הכניסה למלחמה הייתה איוולת מדהימה, מיליון וחצי חיילים רוסים נהרגו בקרבות, מה שהותיר הרס רב. הצבא הרוסי לא היה מוכן למערכה והיה חסר ציוד ואימון מספיקים.

הצאר ניקולאי, שהיה אדם חלש שלא התאים לעמוד בראש מדינה כה חזקה, החליט לפקד על הצבא בעצמו. החלטה זו קישרה בין התבוסות וההרג לבין הקיסרות, מה שהוביל להתמוטטות טוטלית של אמון הציבור בו.

הספר "אנשי העבר" מתאר את הדינמיקה המרתקת, כיצד שכבה כה חזקה ורבת זכויות הצליחה להשמיד את עצמה בסדרת החלטות, חלקן מטופשות וחלקם יהירות, בדרך אל האבדון.

באמצעות ארכיונים ומסמכים נדירים, אנו נחשפים לתיעוד אנושי יוצא דופן. סמית מיטיב לתאר את התככים בין אנשי השררה, הפחדים והדמויות העיקריות שהובילו למהפכה הבולשביקית.

זהו ספר חובה לחובבי התקופה ולכל מי שמתעניין בהיסטוריה רוסית מודרנית.

קיים בספר עושר עצום של מידע, סיפורים קטנים ואנקדוטות, שיוצרים פסיפס מרתק ועבודה היסטוריוגרפית יוצאת דופן.