אבבה ביקילה הרץ היחף שניצח כנגד כל הסיכויים

בשנות הארבעים באתיופיה, בכפר נידח התהלך לו רועה צאן צנום. אבבה ביקילה נולד למשפחה ענייה למעמד שלא הותיר לו שום סיכוי להצליח. למזלו בשנת 1952 הגיע לכפר שלו שליח של הצבא המלכותי והוא החליט להתגייס. הוא נסע 130 קילומטר אל עיר הבירה והצטרף למשמר המלכותי. במהלך השירות שלו הוא שמע על תחרויות אתלטיקה והחליט שהוא חייב להשתתף. בילדותו הוא רדף אחרי הצאן ורץ מכפרו לבית הספר, הוא הפתיע את כולם וזכה בתחרות במקום הראשון.

ביקילה החל להתאמן כספורטאי, אולם כמו כל ספורטאי גדול גם לו שיחק המזל. אך כאשר הגיע הזמן לגבש נבחרת אולימפית לאולימפיאדת רומא בשנת 1960 הוא לא צורף לנבחרת. למזלו הרב של ביקילה חברו לנבחרת וואמי ביראטו חלה והוא תפס את מקומו. כאשר הגיע לתחרויות בשנת 1960, הוא גילה שכל הנעליים לא נוחות לו. הוא חזר לילדות והחל לרוץ יחף לתדהמת הקהל והמשלחת האתיופית. במהלך הריצה הונחה ביקילה לחפש את מספר 26 – ראדי בן אבדסלאם ממרוקו, שנחשב לאיום הגדול ביותר באותה השנה.כאשר הוא ראה את מספרו ליד קו הסיום הוא הגביר קצב אל קו הסיום וזכה בתחרות.

כך רועה הצאן האתיופי אבבה ביקילה, הגיע לטופ העולמי תוך זמן קצר בלבד שהוא רץ יחף. לאחר מכן ביקילה הפך למותג ולסמל לאומי, הוא כבר לא ידע עוני. חודש לפני התחרויות הוא עבר ניתוח תוספתן, אך בכל זאת הוא הגיע לתחרות וזכה בטוקיו 1964 במדליית הזהב. הוא הפך לספורטאי הראשון שזכה פעמיים בזהב, שבר שני שיאים אולימפיים והפעם עם נעליים. קילה לא הצליח להגן את התואר שלו במשחקים האולימפיים בשנת 1968. לרוע המזל הוא נפצע במהלך הריצה, ונאלץ להפסיק לרוץ.

את חייו סיים באופן טראגי הוא היה מעורב בתאונה עם המכונית שניתנה לו במתנה על זכיותיו. הוא נותר משותק ומת מסיבוכים של המחלה בשנת 1973 שהוא בן 41 בלבד. הוא נותר אגדה אולימפית עבור האנשים הפשוטים שרואים בו מודל להערצה.

Abebe Bikila 1968c.jpg